ככה זה בטבע
אני מסתכלת בדנה, תרנגולת ניצולה מלול סוללה, דוגרת בשקט וברוגע בעומק הסבך הירוק,
וחושבת על התירוץ השחוק שמוטח כנראה בכל מי שמעז לבקר את תעשיות המזון מן החי: ככה זה בטבע!
"ככה זה בטבע" – זה לא ברזל מלובן על מקור אפרוחי, ולא רעש אימים של אלפי תרנגולות דחוסות במבנה סגור,
ולא כלוב צר ודחוס שאין מפלט ממנו, ולא רצפה משופעת של סורגי מתכת,
ולא נשימה שנצרבת בסירחון אדי האמונה מערימות הלשלשת שמתחת, ולא ביצה שאך הוטלה וכבר היא מתגלגלת הרחק,
ולא אור ניאון מסנוור שמאיר את הלילות, ולא אוכל תעשייתי מרוכז לעידוד הטלה, ולא יד אלימה שתופסת ותולה הפוך, ולא מכת חשמל שהורגת.
"ככה זה בטבע" – זה לנוע בחופשיות, זה לפרוש כנפיים, זה להתעופף, זה לנשום אוויר צח,
זה למתוח איברים בשמש החמימה, זה להתהלך על אדמה, זה לנקר זרעונים ולאכול עשב טרי,
זה לחפש מקום מסתור ולבנות בו קן, זה להטיל ביצה בפרטיות, זה לדגור עליה… וזה לפרוש בנחת, עם שקיעת החמה, לשנת הלילה, על ענף.
אין שום דבר "טבעי" במה שאנחנו עושים להן. אז פשוט הניחו להן, והניחו לביצים שלהן. תנו להן, באמת, לחיות בטבע שלהן.
