לבעלי חיים יש רגשות?! | מה הקטע רגשות של בעלי חיים
לבעלי חיים יש רגשות או שראינו יותר מדי דיסני? האם דמבו ובמבי באמת מרגישים ואיך הם שונים מהעופות שאנחנו מגדלים? אז מה הקטע באמת? צפו בסרטון וגלו הכל על המדע מאחורי הרגש של בעלי החיים
בתור פעילה למען בעלי חיים, אני שומעת לא מעט את השאלה – "מאיפה לך שהתרנגולת סובלת? היא סיפרה לך?" לפעמים זה נאמר בהתגרות, אבל לפעמים באמת מתוך עניין. אז איך באמת אנחנו יכולים לדעת מה בעלי חיים מרגישים? איך אנחנו יודעים שבעלי חיים מסוגלים לסבול? אולי סתם צפינו ביותר מדי סרטי דיסני?
אז למי מכם שלא מספיק להם פשוט להסתכל על הכלב שלהם כשהם חוזרים הביתה – בשבילכם כנראה המציאו את התחום שנקרא "מדע רווחת בעלי החיים", זה תחום מחקר מדעי צעיר בן 40 בערך, בתחום הזה מעריכים את התחושות של בעלי החיים ואת העוצמה שלהן באמצעות שילוב מדדים רבים. חלקם קשורים במדידות גופניות, חלקם בדיקות התנהגות, וחלקם בהשוואות בין יצורים שונים.
אני יודעת שזה נשמע קצת מורכב, אבל תישארו איתי. למדעני רווחת בעלי החיים לא מספיק להבין שבעל חיים סובל מתנאים מסויימים, שנהוגים למשל במשקים, אלא הם שואפים לכמת במדויק כמה הוא סובל, ולקבוע באובייקטיביות איזו שיטה גורמת יותר או פחות סבל משיטה מקבילה אחרת.
ובואו נשים את הדברים על השולחן – למרות השם הנחמד של התחום והעובדה שהוא עוזר לא פעם לקדם חקיקה שתפחית סבל, עדיין נערכים בו לא מעט ניסויים אכזריים ומיותרים בבעלי חיים. האירוניה.
אז בואו נתחיל בסוג הראשון, בדיקות ומדידות גופניות – אנחנו יודעים היום המון על מערכת העצבים והמוח של בעלי החיים. לכל בעלי החוליות, וזה כולל כמובן תרנגולות ודגים, יש מערכת עצבים דומה מאוד לזו שלנו. מתאי החישה ועד המוח.
הרבה מאוד ניסויים מתרכזים במדידה של חומרים (כמו אנדרנלין), המופרשים למחזור הדם ומעידים על מצב של חרדה או מצוקה בבני אדם ובעלי חיים אחרים, או להפך – מפגש עם יצור מוכר וידידותי, גורם לך להפריש אנדורפינים, חומר הגורם לתחושה טובה, ולא משנה אם הוא מוח של כלבה או סוס או חולדה או של אדם.
אפילו מדידה פשוטה של קצב פעימות הלב יכולה להראות מתי עולה רמת החרדה של בעל חיים. קצת כמו פוליגרף.
ואפשר גם להתבונן ישר לתוך הפעילות שקורית בתוך המוח של בעלי חיים. כך למשל מראות סריקות מוח בטכנולוגית FMRI של כלבים, תוצאות דומות מאוד לאלה שמתקבלות מסריקת מוחות של בני אדם בכל הקשור לתגובות רגשיות וחברתיות.
סוג שני של הוכחות אובייקטיביות לתחושות פנימיות – הוא בדיקה של התנהגות.
לא מעט בעלי חיים מחליפים ביניהם קריאות או סימנים – למשל בעזרת הזנב.
ואפשר לנסות לפענח את התקשורת הזו כדי להבין חלק ממה שעובר על בעלי חיים.
יש אפילו קופי אדם שלמדו לדבר בשפת סימנים פשוטה, אפילו על דברים שהם מרגישים, רוצים וזוכרים.
אבל יש ביטויים התנהגותיים הרבה יותר מידיים. נקח לדוגמא את התחושה הכי פשוטה – כאב. נגיד שכואב לי ברגל, איך ההתנהגות שלי יכולה לחשוף את זה גם בלי שאוציא מילה? אז כמובן אני יכולה להשמיע כל מיני קולות שמעידים על מצוקה, ואני צפוייה להתעסק עם האיזור הפגוע ולנסות לטפל בו. אבל לא רק דברים כאלה – מי שיתבונן יותר טוב, יראה שאני לא משתמשת כמעט באיבר כואב, אפילו אם הוא עדיין מתפקד.
למשל – אני לא אניח את המשקל כרגיל על רגל כואבת, אני אצלע. גם אם הרגל תקינה, כדי להקל עליה. וכך גם בעלי חיים אחרים.
התנהגות גם נבחנת הרבה פעמים בניסויים. כך למשל לימדו חיות ללחוץ על דוושה שמשחררת לגופם משככי כאבים, וגילו כי הן נוטות ללחוץ עליה כשהן סובלות פגיעה פיזית, הכרוכה מן הסתם בכאב. המבחנים האלה יכולים להיערך גם לגבי פחד ורגשות אחרים. תרופות נגד דיכאון בבני אדם מקלות גם על דיכאון שמפתחת חזירה, שכלואה כל החיים בכלובי היריון והנקה. תרופות נגד חרדה גורמות לבעלי חיים להפגין התנהגות פחות חששנית ויותר נועזת. מבחנים התנהגותיים מורכבים יותר יכולים לבדוק למשל איזו שיטת כליאה גורמת הכי הרבה או הכי פחות סבל לבעל חיים, באופן מדעי. במבחן התנהגותי פשוט – נתנו לתרנגולות את האפשרות לבחור בין שתי צורות כליאה. מתברר שלא משנה כמה זמן תרנגולת נכלאה בכלוב ואפילו כל חיה, אם פותחים אותו היא תבחר – גם אם בפחד בהתחלה, לצאת ממנו לתמיד.
מבחנים התנהגותיים אחרים בוחנים כמה חזק הצורך של בעל חיים במשהו, על ידי בדיקה כמה מוכנים בעלי חיים להתאמץ כדי להשיג אותו. ככה למשל בדקו חוקרים, כמה מוכנה תרנגולת להתאמץ כדי להטיל בקן הטלה מוסתר ולא חשופה למבטים. התברר שהן היו מוכנות להשקיע בכך מאמצים אדירים, דומים לאלה שהשקיעו תרנגולות בהשגת אוכל לאחר שהורעבו. הניסוי הזה היה חלק בחקיקה האירופית שמחייבת לתת לתרנגולות מטילות גישה לקן הטלה.
ראיות מהסוג השלישי והאחרון – עולות מהשוואה בין מינים שונים.
אנחנו מניחים שהדמיון העצום בין המינים השונים אינו מקרי אלא נובע מזה שהתפתחנו מאבות קדומים משותפים, הדמיון בולט במיוחד בתחילת ההתפתחות העוברית של בעלי חיים מכל המינים. הדמיון בין מערכות העצבים שלנו רומז שגם התפקוד שלהן דומה.
אנחנו מניחים שלא מקרי למשל, שאצל כל בעלי החיים אנחנו מוצאים שאותו הורמון בדיוק, אוקסיטוצין, מטווח תחושות של אהבה, אמון, נאמנות ומסירות לבן זוג ולצאצאים. לכן אנו מבינים שהוא מעורר למשל בסוסות או בגורילות או בחולדות, תחושות דומות לאלו שהוא מעורר בנשים, משום שהוא מופרש באותן נסיבות וגורם לאותה התנהגות – טיפול מסור בצאצא. יותר מזה – לתכונות יש קשר ברור ליתרון ההישרדותי שיכול להפיק מהם היצור – דבר שמסביר למה עכבר למשל מצוייד בחושים ותחושות. המנגונונים האלה מאפשרים לו למשל לחוש פחד וזה גורם לו להתחבא או לברוח כשצריך. ואילו בעצים – זה לא קיים בגלל שהם בכלל לא יכולים להתחבא או לברוח.
אז מה ראינו כאן? קודם כל, שבניגוד לטענה של אנשי תעשיות החי שאין לנו דרך לדעת מה עובר לחיות בראש, מה הן רוצות, וממה הן סובלות ו"הכל האנשה של אוהבי חיות" – דווקא יש לנו הרבה דרכים לדעת.
הבעיה היא באינטרסים כלכליים שקונים השפעה פוליטית, ולא במחסור בידע אובייקטיבי או בהסתמכות על אמונות חסרות ביסוס.
האינטרסים הכלכליים האלה מביאים את אנשי התעשייה לפעמים לידי אבסורד. כמו שאמר דייב וורנר – דובר תעשיית החזירים בארה"ב: "אז החיות שלנו לא יכולות להסתובב למשך שנתיים וחצי, אני לא יודע מי שאל את החזירה אם היא רוצה בכלל להסתובב."
יש לנו די והותר ידע כבר כיום בשביל להבין שכל תעשיות החי כרוכות בהתעללות קיצונית מאוד בבעלי חיים. מרגע הגיעם לאוויר העולם – ועד הריגתם על סרט נע.
אז למי מכם שלא מספיק להם פשוט להסתכל על הכלב שלהם כשהם חוזרים הביתה – בשבילכם כנראה המציאו את התחום שנקרא "מדע רווחת בעלי החיים", זה תחום מחקר מדעי צעיר בן 40 בערך, בתחום הזה מעריכים את התחושות של בעלי החיים ואת העוצמה שלהן באמצעות שילוב מדדים רבים. חלקם קשורים במדידות גופניות, חלקם בדיקות התנהגות, וחלקם בהשוואות בין יצורים שונים.
אני יודעת שזה נשמע קצת מורכב, אבל תישארו איתי. למדעני רווחת בעלי החיים לא מספיק להבין שבעל חיים סובל מתנאים מסויימים, שנהוגים למשל במשקים, אלא הם שואפים לכמת במדויק כמה הוא סובל, ולקבוע באובייקטיביות איזו שיטה גורמת יותר או פחות סבל משיטה מקבילה אחרת.
ובואו נשים את הדברים על השולחן – למרות השם הנחמד של התחום והעובדה שהוא עוזר לא פעם לקדם חקיקה שתפחית סבל, עדיין נערכים בו לא מעט ניסויים אכזריים ומיותרים בבעלי חיים. האירוניה.
אז בואו נתחיל בסוג הראשון, בדיקות ומדידות גופניות – אנחנו יודעים היום המון על מערכת העצבים והמוח של בעלי החיים. לכל בעלי החוליות, וזה כולל כמובן תרנגולות ודגים, יש מערכת עצבים דומה מאוד לזו שלנו. מתאי החישה ועד המוח.
הרבה מאוד ניסויים מתרכזים במדידה של חומרים (כמו אנדרנלין), המופרשים למחזור הדם ומעידים על מצב של חרדה או מצוקה בבני אדם ובעלי חיים אחרים, או להפך – מפגש עם יצור מוכר וידידותי, גורם לך להפריש אנדורפינים, חומר הגורם לתחושה טובה, ולא משנה אם הוא מוח של כלבה או סוס או חולדה או של אדם.
אפילו מדידה פשוטה של קצב פעימות הלב יכולה להראות מתי עולה רמת החרדה של בעל חיים. קצת כמו פוליגרף.
ואפשר גם להתבונן ישר לתוך הפעילות שקורית בתוך המוח של בעלי חיים. כך למשל מראות סריקות מוח בטכנולוגית FMRI של כלבים, תוצאות דומות מאוד לאלה שמתקבלות מסריקת מוחות של בני אדם בכל הקשור לתגובות רגשיות וחברתיות.
סוג שני של הוכחות אובייקטיביות לתחושות פנימיות – הוא בדיקה של התנהגות.
לא מעט בעלי חיים מחליפים ביניהם קריאות או סימנים – למשל בעזרת הזנב.
ואפשר לנסות לפענח את התקשורת הזו כדי להבין חלק ממה שעובר על בעלי חיים.
יש אפילו קופי אדם שלמדו לדבר בשפת סימנים פשוטה, אפילו על דברים שהם מרגישים, רוצים וזוכרים.
אבל יש ביטויים התנהגותיים הרבה יותר מידיים. נקח לדוגמא את התחושה הכי פשוטה – כאב. נגיד שכואב לי ברגל, איך ההתנהגות שלי יכולה לחשוף את זה גם בלי שאוציא מילה? אז כמובן אני יכולה להשמיע כל מיני קולות שמעידים על מצוקה, ואני צפוייה להתעסק עם האיזור הפגוע ולנסות לטפל בו. אבל לא רק דברים כאלה – מי שיתבונן יותר טוב, יראה שאני לא משתמשת כמעט באיבר כואב, אפילו אם הוא עדיין מתפקד.
למשל – אני לא אניח את המשקל כרגיל על רגל כואבת, אני אצלע. גם אם הרגל תקינה, כדי להקל עליה. וכך גם בעלי חיים אחרים.
התנהגות גם נבחנת הרבה פעמים בניסויים. כך למשל לימדו חיות ללחוץ על דוושה שמשחררת לגופם משככי כאבים, וגילו כי הן נוטות ללחוץ עליה כשהן סובלות פגיעה פיזית, הכרוכה מן הסתם בכאב. המבחנים האלה יכולים להיערך גם לגבי פחד ורגשות אחרים. תרופות נגד דיכאון בבני אדם מקלות גם על דיכאון שמפתחת חזירה, שכלואה כל החיים בכלובי היריון והנקה. תרופות נגד חרדה גורמות לבעלי חיים להפגין התנהגות פחות חששנית ויותר נועזת. מבחנים התנהגותיים מורכבים יותר יכולים לבדוק למשל איזו שיטת כליאה גורמת הכי הרבה או הכי פחות סבל לבעל חיים, באופן מדעי. במבחן התנהגותי פשוט – נתנו לתרנגולות את האפשרות לבחור בין שתי צורות כליאה. מתברר שלא משנה כמה זמן תרנגולת נכלאה בכלוב ואפילו כל חיה, אם פותחים אותו היא תבחר – גם אם בפחד בהתחלה, לצאת ממנו לתמיד.
מבחנים התנהגותיים אחרים בוחנים כמה חזק הצורך של בעל חיים במשהו, על ידי בדיקה כמה מוכנים בעלי חיים להתאמץ כדי להשיג אותו. ככה למשל בדקו חוקרים, כמה מוכנה תרנגולת להתאמץ כדי להטיל בקן הטלה מוסתר ולא חשופה למבטים. התברר שהן היו מוכנות להשקיע בכך מאמצים אדירים, דומים לאלה שהשקיעו תרנגולות בהשגת אוכל לאחר שהורעבו. הניסוי הזה היה חלק בחקיקה האירופית שמחייבת לתת לתרנגולות מטילות גישה לקן הטלה.
ראיות מהסוג השלישי והאחרון – עולות מהשוואה בין מינים שונים.
אנחנו מניחים שהדמיון העצום בין המינים השונים אינו מקרי אלא נובע מזה שהתפתחנו מאבות קדומים משותפים, הדמיון בולט במיוחד בתחילת ההתפתחות העוברית של בעלי חיים מכל המינים. הדמיון בין מערכות העצבים שלנו רומז שגם התפקוד שלהן דומה.
אנחנו מניחים שלא מקרי למשל, שאצל כל בעלי החיים אנחנו מוצאים שאותו הורמון בדיוק, אוקסיטוצין, מטווח תחושות של אהבה, אמון, נאמנות ומסירות לבן זוג ולצאצאים. לכן אנו מבינים שהוא מעורר למשל בסוסות או בגורילות או בחולדות, תחושות דומות לאלו שהוא מעורר בנשים, משום שהוא מופרש באותן נסיבות וגורם לאותה התנהגות – טיפול מסור בצאצא. יותר מזה – לתכונות יש קשר ברור ליתרון ההישרדותי שיכול להפיק מהם היצור – דבר שמסביר למה עכבר למשל מצוייד בחושים ותחושות. המנגונונים האלה מאפשרים לו למשל לחוש פחד וזה גורם לו להתחבא או לברוח כשצריך. ואילו בעצים – זה לא קיים בגלל שהם בכלל לא יכולים להתחבא או לברוח.
אז מה ראינו כאן? קודם כל, שבניגוד לטענה של אנשי תעשיות החי שאין לנו דרך לדעת מה עובר לחיות בראש, מה הן רוצות, וממה הן סובלות ו"הכל האנשה של אוהבי חיות" – דווקא יש לנו הרבה דרכים לדעת.
הבעיה היא באינטרסים כלכליים שקונים השפעה פוליטית, ולא במחסור בידע אובייקטיבי או בהסתמכות על אמונות חסרות ביסוס.
האינטרסים הכלכליים האלה מביאים את אנשי התעשייה לפעמים לידי אבסורד. כמו שאמר דייב וורנר – דובר תעשיית החזירים בארה"ב: "אז החיות שלנו לא יכולות להסתובב למשך שנתיים וחצי, אני לא יודע מי שאל את החזירה אם היא רוצה בכלל להסתובב."
יש לנו די והותר ידע כבר כיום בשביל להבין שכל תעשיות החי כרוכות בהתעללות קיצונית מאוד בבעלי חיים. מרגע הגיעם לאוויר העולם – ועד הריגתם על סרט נע.
היי – אני אבימור וזה היה "מה הקטע", אם אהבתם אל תשכחו לעשות לייק וsubscribe. ואם יש שאלה שהייתם רוצים שנענה עליה בפרק הבא – תגיבו כאן למטה.
