עוברים למאדים?! מה הקטע כדור הארץ!

סטיבן הוקינג, הפיזיקאי המפורסם, אמר פעם: "אני משוכנע שבני האדם צריכים לעזוב את כדור הארץ. הכדור נעשה קטן מדי עבורנו. המשאבים הפיזיים שלנו מתרוקנים בקצב מבהיל". איש אחד החליט להיענות לאתגר הזה של הוקינג. קוראים לו אילון מאסק. מאסק הפך את ההתיישבות במאדים למשימת חייו, במטרה להציל את המין האנושי.
אז… מה באמת עובר על כדור הארץ? והאם מעבר למאדים יכול באמת להיות הפיתרון לכל זה?? שנתחיל לארוז?

אז תיכף נקפוץ למאדים ונבדוק אם הוא יכול להיות הפיתרון לכל הצרות שלנו, אבל לפני זה, כדאי שנבין מה בדיוק הצרות האלה שאנחנו בורחים מהן.

כשמדברים על "המשבר הסביבתי", בדרך כלל מתכוונים לשינוי האקלים. אנחנו גם נתמקד בו, אבל בואו לא נשכח ששינוי האקלים הוא רק איום סביבתי אחד, ויש הרבה אחרים – מזיהום מים דרך הכחדת חיות הבר ועד פיתוח חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. אבל היום, בואו נתמקד בשינוי האקלים על ידי בני אדם. על איזה שינוי כולם מדברים?

במהלך 200 השנים האחרונות, מאז המהפכה התעשייתית, הטמפ' העולמית הממוצעת נמצאת כל הזמן בעלייה. ידעתם שבסיביר יש גל חום שנמשך כבר יותר מחצי שנה? אולי שמעתם שבקוטב נמדדו טמפרטורות יותר גבוהות מאשר בתל אביב? ואם לדבר גלובלית – 9 מתוך 10 השנים החמות ביותר שתועדו אי פעם בהיסטוריה התרחשו מאז שהועלה הסרטון הראשון ליוטיוב, ב-2005! אם המגמה הזאת תימשך – עד סוף המאה תזנק הטמפ' הממוצעת בעוד 2 עד 5 מעלות!!

זה לא נשמע כזה הרבה, אה?

אבל מסתבר שהכמה מעלות האלו יכולות לגרום לשינויים משוגעים. למשל, ידעתם שהטמפ' הממוצעת בכדור הארץ בעידן הקרח היתה נמוכה רק… בשש מעלות לעומת היום? בדיוק כמו שעליה של שתי מעלות קטנות בחום הגוף שלנו יכולה להיות מסוכנת – ככה זה גם לגבי העולם שבו אנחנו חיים.

תסתכלו למשל על אוסטרליה. אלה הטמפרטורות הממוצעות שנמדדו בה כל שנה מנקודה מסויימת. אנחנו רואים שנהיה חם יותר, אבל רק ב-2 מעלות. 'מה זה שתי מעלות?' יכלו לחשוב אוסטרלים תמימים. עד הקיץ האחרון, שבו, כמו שאנחנו יודעים, היבשת עלתה בלהבות. לפי ההערכות נשרפו בה כמעט 3 מיליארד בעלי חיים! וזה לא קורה רק באוסטרליה. זוכרים את הזעזוע העולמי מהשריפות ביער האמזונס בשנה שעברה? מזה שנשיא ברזיל עודד הצתת יערות מכוונת כדי לפנות עוד שטחים לתעשיית הבשר? שהרבה מפורסמים התגייסו למאבק? עכשיו כולם עסוקים בקורונה והשריפות נעלמו מהכותרות. האם זה אומר שהן הפסיקו? פחתו?? ממש לא. מתברר שביוני השנה הייתה עלייה של כמעט 20% בשריפות שם ביחס ליוני הקודם. 2020 הולכת להיות גרועה הרבה יותר מ"שנת השריפות" של 2019!
גם בקליפורניה, באפריקה ואפילו בסיביר – השריפות הולכות ומתגברות ויוצאות משליטה בשנים האחרונות. ההתחממות לא גורמת לשריפות, היא רק מגבירה את הסיכון שדליקות קטנות, שתמיד קורות, יהפכו לסופות אש בלתי ניתנות לעצירה. ובמין מעגל קסמים אכזרי השריפות גם מאיצות את ההתחממות כי העצים משחררים את הפחמן שבתוכם, מפסיקים לספוג פחמן נוסף כשהם מתים, והאדמה השחורה שנשארת אחרי שריפה בולעת הרבה יותר חום מאדמה רגילה.
היו חמש הכחדות המוניות בהיסטוריה של כדור הארץ. לפי ההערכות, כולן, חוץ מזו שחיסלה את הדינוזאורים, נגרמו בגלל שינוי אקלים. בדרך כלל מה שגרם להתחממות או התקררות דרמטית של כדור הארץ היו התפרצויות חריגות של הרי געש. אבל כיום אנחנו בעיצומה של הכחדת החיים השישית בהיסטוריה של כדור הארץ – והראשונה שנגרמת בגלל פעולות של מין בודד של בעל חיים, שיצא משליטה. אנחנו.

בשביל להתחיל להבין למה זה קורה, בואו נכיר את החומר שנקרא "פחמן" ושמשפיע מאוד על האקלים שלנו. איך הוא עושה את זה? הפחמן הוא אחד מגזי החממה, שהם גזים באטמוספירה שמקיפה את כדור הארץ. תחשבו על הגזים האלה כמו על שמיכה שעוטפת את הפלנטה שלנו. כמו ששמיכה מחממת אותנו כי היא שומרת קרוב אלינו את החום שנפלט מהגוף שלנו? ככה גם הפחמן באטמוספירה שמר תמיד את כמות החום האידיאלית עבורנו. אפקט החממה הוא תופעה חשובה וחיונית לחיים. בזכותו הטמפרטורה הממוצעת על כדור הארץ היא 15 מעלות ולא מינוס 18! אבל מה קורה אם השמיכה נעשית עבה יותר? אם מוסיפים לאטמוספירה יותר ויותר גזי חממה ששומרים על החום בכדור הארץ? אנחנו מתחילים להתבשל.

במשך מאות אלפי השנים שבהם התפתחו מיני האדם, ריכוז גזי החממה באטמוספירה לא עלה אף פעם על 30 חלקיקי פחמן למיליון חלקיקים אחרים. אבל מאז המהפכה התעשייתית, ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה זינק פתאום ב-40 אחוז מעל הרף המקסימלי הזה. ופחמן הוא אפילו לא גז החממה היחיד. שני גזי חממה נפוצים פחות אבל מחממים הרבה יותר הם מתאן וחנקן דו חמצני. משקי חי הם המקור העיקרי שפולט אותם. בעקבות הזינוק בצריכת בשר הגברנו תוך שני עשורים את פליטות המתאן פי 86! למתאן יש יכולת לכלוא חום פי 34 מפחמן דו חמצני. משק החי פולט גם 65% מהחנקן הדו-חמצני שהאדם מייצר, שיש לו יכולת לכלוא חום פי 310 מפחמן דו חמצני!

ואנחנו לא רק פולטים יותר גזי חממה – אנחנו גם מחסלים בשיטתיות את היחידים בסביבה שמתנדבים לספוג גזים כאלה. מנחשים מי אלה? העצים כמובן. כשאנחנו כורתים עצים או שורפים יערות אנחנו לא רק מחריבים בתים של המוני חיות בר. אנחנו גם משחררים כמויות אדירות של גזי חממה לאטמוספירה. ולא רק זה – אנחנו גם מונעים מגזי חממה נוספים להיספג בעצים שכבר אינם. מה שמאיץ עוד יותר את קצב ההתחממות.

אז מה קורה כשפולטים לאטמוספירה עוד ועוד גזי חממה ומעלים את הטמפרטורה? הרבה דברים. למשל, הקרחונים בקטבים הולכים ונמסים. אם אנטרקטיקה והקוטב הצפוני ימשיכו להפשיר בקצב הנוכחי, זה יגרום די מהר לא רק להכחדת דובי הקוטב והפינגווינים החמודים, אלא גם להכחדת ארצות ועמים של בני אדם. ערי חוף ענקיות יוצפו לעתים קרובות או בקביעות מתחת לים, שהמפלס שלו יעלה. אם נסתכל על צילומי לוויין של כדור הארץ בלילה, נוכל לראות שרוב האנושות חיה על חופים. כמה מהערים הגדולות בעולם בנויות בערך בגובה פני המים. מה שהתחיל לקרות לאיים קטנים במאה ה-20 צפוי לקרות במאה שלנו למדינות ענק כמו בנגלדש, למאות מיליוני אנשים, ולייצר גלי פליטים בכמויות שהעולם עוד לא ראה. אזורים שמאוכלסים בצפיפות יוצפו על ידי הים. אזורים אחרים יהפכו למדבר שאי אפשר לגור בו. כי ככל שהעולם מתחמם, הוא גם מתייבש. מחסור במים, שמתווספים אליו גלים של פליטים שיוצרים לחץ בינלאומי, עלול להגביר את המלחמות ואת חוסר היציבות הפוליטי. יש כאלה שאומרים שזה כבר התחיל – בסודן, בסוריה ובתימן למשל. בסיטואציות כאלה, יהיו כאלה שינסו לנצל את הבלאגן כדי לצבור כוח ולהחליש את הדמוקרטיה. ויהיה הרבה יותר קשה לשמור על החופש והזכויות שלנו בעולם כזה.

אוקיי, אתם אומרים, הבנו, זה מסוכן. אבל מה אפשר לעשות כדי לעצור את הרכבת הדוהרת הזו? ועוד כששמונה מיליארד אנשים לוחצים בכל הכוח על הגז? איך בכלל גורמים לכל כך הרבה אנשים לשתף פעולה?

אז אין ספק שאנחנו מדברים על אתגר חסר תקדים. קושי אחד הוא הגלובליות של הבעיה. אף מדינה לא יכולה להתמודד איתה לבד. צריך שיתוף פעולה בינלאומי, דבר שנראה עדיין כמו פנטזיה. זה קשור גם לבעיה שנקראת "הטרגדיה של נחלת הכלל" – החיסול הצפוי של משאב מוגבל שעומד לרשות כולם. קחו לדוגמא את תופעת "דיג-היתר" שחיסלה ¾ מהדגים רק ב-60 שנים האחרונות. למה האנושות מחסלת את הדגים שהיא רוצה להמשיך לדוג? כי כל מדינה מנסה לדוג כמה שהיא יכולה. כל מדינה חושבת שאם היא לא תדוג – מישהו אחר יעשה את זה. אז למה שהיא תצא פראיירית? אותו דבר קורה עם פליטות גזי חממה – כל מדינה חושבת שהיא "תצא פראיירית" אם היא תגביל את הפליטות שלה כל עוד לא כולן עושות את זה.
עוד קושי הוא ש"שינוי אקלים" הוא נושא מורכב ומופשט. תשוו את זה למשל למצב בו מתגלה אסטרואיד שדוהר לעבר התנגשות בכדור הארץ. קל הרבה יותר לראות איך האנושות היתה יכולה להתאחד נגד סכנה מוחשית כזאת, שיש לה דד ליין ברור. הרבה יותר קשה לגייס נגד בעיה שמחמירה בהדרגה, שאין בה שום דד-ליין מובהק, ושקשה אפילו להבין ולדמיין אותה.

אז איך יוצאים מזה? אנחנו שומעים על כל מיני פתרונות. בואו נבדוק לאיזה מהם יש בכלל סיכוי להציל את החיים על כדור הארץ כמו שאנחנו מכירים אותם.

אז דבר ראשון, בואו באמת נראה האם מעבר המוני למאדים יכול להיות פיתרון מתאים למשבר.

בשביל להבין עד כמה מאדים לא אטרקטיבי, תדמיינו את הסביבה הכי עויינת לבני אדם על כדור הארץ – אנטרקטיקה, פסגת האברסט, קרקעית הים… – ואז תחשבו שהיא כמו נופש בקאריביים בהשוואה לחיים על מאדים. מאדים הוא מדבר רדיואקטיבי קפוא שאי אפשר לנשום בו. האטמוספירה דלילה מאוד, רק אחוז מהדחיסות בכדור הארץ. קרינת השמש לא מסוננת ולכן קטלנית פי 50 מבכדור הארץ, למרות שבגלל המרחק הגדול יותר מהשמש, היא מאירה ומחממת הרבה פחות. ועוד לא התחלנו לדבר על סופות האבק הענקיות שמחשיכות הכל למשך חודשים, ובשביל הכיף הן גם טעונות חשמלית, רעילות מאוד ואוהבות להיצמד לכל דבר ולהשבית אותו – ממכונות ורובוטים ועד אסטרונאוטים אומללים.

אבל הרוח האנושית תתגבר על הכל, נכון?? ברווווווור! לפחות אם לשפוט לפי סרטים הוליוודיים…
אבל בלי ציניות, סביר להניח שבני אדם למרות כל הקשיים, יצליחו להקים סוג של מושבה מבודדת ויקרה בטירוף על מאדים. אבל המורכבות והעלות העצומה של מסע למאדים, שלוקח 8 חודשים לכל כיוון, ושל תחזוקה של אדם אחד בחיים שם – לא יאפשרו למספר אנשים משמעותי לגור שם בעתיד הנראה לעין. כבר הזכרתי שהאדמה שם רעילה ואי אפשר לגדל בה אוכל? בקיצור, אם אנחנו מתעניינים בעיקר בחיים ובעתיד של רוב האנשים שחיים ויחיו כאן – ולא באיזה סיכוי תיאורטי מאוד להישרדות הגזע האנושי – ברור שזה לא באמת פיתרון רלוונטי. מעט האנשים שיגיעו למאדים יחיו בעולם מסוכן ומגביל בצורה קיצונית, שימנע מהם את רוב הדברים שבשבילם שווה בכלל לחיות. הפנטזיה שכביכול יש לנו עולם רזרבי בבגאז' לעבור אליו כשנהרוס את הנוכחי – היא פנטזיה מסוכנת אם בגללה לא נעשה את כל מה שאפשר כדי להציל את הבית היחיד שלנו. איך אומרים באנגלית? אין לנו פלנט B.

יש מי שטוענים שמשבר כמו שינוי האקלים חייב להיפתר על ידי ממשלות. שהן היחידות עם הכוח לעצור אותו. אז ברור שממשלות יכלו להיאבק ביעילות בשינוי האקלים אם רצו, אבל הניסיון בינתיים לא מבשר טובות. פוליטיקאים שולטים לתקופות זמן קצרות ומחויבים (במקרה הטוב!) לאנשים שחיים בחלק קטן מאוד של כדור הארץ, במדינה שלהם. הם כמעט אף פעם לא ינסו לקדם אינטרסים גלובליים, ארוכי טווח, שעלולים להכביד אפילו טיפונת על המצביעים שלהם…

אז מה לגבי מעבר למכוניות היברידיות? אולי זה יציל אותנו? כאן אנחנו כבר עוברים לפתרונות שמתבססים על הכוח שלנו כצרכנים. אם הממשלות והתאגידים לא יצילו אותנו – נשאר לנו לסמוך רק על עצמנו. ויש לכל אחת ואחד מאיתנו כוח צרכני גדול, לאורך זמן. אבל עד כמה יעזור אם אשקיע יותר כסף במכונית חשמלית במקום רגילה??

כדי להתחיל לקבל מושג בנושא, כדאי לזכור שכל התחבורה בעולם ביחד פולטת פחות גזי חממה ממשק החי . לא רק כל המכוניות והמשאיות בעולם, אלא גם כל הרכבות והמטוסים והספינות – כל אלו לא מזהמים כמו ייצור מזון מהחי. וכאן אני מגיעה לנקודה הכי אופטימית שאני מקווה שתקחו איתכם מהסרטון – הדרך הכי יעילה להשפיע לטובה על המשבר הזה נמצאת בידיים של כל אחד מאיתנו! כמות המזון מהחי שאדם צורך היא המרכיב המשמעותי ביותר בחישוב טביעת הרגל האקולוגית שלו בכלל, ובפליטות גזי החממה שלו בפרט. ההבדלים בין טבעוני לאוכל בשר או אפילו לצמחוני הם מדהימים!

אחת הסיבות לכך היא העובדה שחקלאות בעלי חיים אחראית לרוב השמדת היערות, והרס יערות הוא (כמו שראינו) אחד הגורמים המרכזיים להחמרת משבר האקלים. העצים ביערות סופגים כמויות אדירות של פחמן. כשכורתים אותם משחררים לאטמוספירה המון פחמן, וגם מונעים מפחמן חדש להיספג. אנחנו מחריבים יערות כיום לאותה מטרה שעבורה אנחנו מנצלים את רוב הקרקע הפוריה בכדור הארץ: ייצור מזון מהחי, בעיקר בשר. הרבה כדי לגדל אוכל לפיטום הבזבזני של "חיות המשק". חשבתם שמגדלים סויה בעיקר בשביל לייצר טופו? פחחחח. 90% מהסויה בעולם משמשת לתעשיית הבשר – לפיטום בעלי חיים.

ההערכות לגבי התרומה של חקלאות בעלי החיים להתחממות הגלובלית משתנות בקיצוניות לפי מה שכוללים ולא כוללים בחישוב. מבין כל החישובים, האו"ם מציג את התוצאה הנמוכה ביותר, וקובע שמשק החי אחראי ל-14.5 או 18 אחוז מהפליטות השנתיות בעולם. אבל כשיורדים לפרטים, מגלים שהחישוב הזה לא כולל את רוב הדברים שהיינו מצפים שיכלול. למשל, את כל הדיג ותעשיית חקלאות הדגים. על פי האו"ם, הם בכלל לא חלק ממשק החי. החישוב הזה, שהוא מאוד שמרני ואוהד לתעשיות החי, לא כולל אפילו את רוב הגזים שנפלטים מגוף הפרות והכבשים – הוא מחשיב פליטות מנפיחות ממערכת העיכול, אבל לא את הגזים הנפלטים מההפרשות עצמן לאחר שיצאו מגוף בעלי החיים, ואפילו לא את הפליטות מגיהוקים. וגם לא את הפחמן שהיערות הנכרתים עבור תעשיית הבשר מפסיקים לספוג. כשחוקרים במכון וורלדווטש הכלילו בחישובים שלהם גם דברים מתבקשים כאלה שהאו"ם לא הכליל – הם גילו שמשק החי אחראי ליותר ממחצית הפליטות של הפחמן ממקור אנושי!

בכל מקרה, הוויכוח בין האו"ם לוורלד-ווטש הוא האם משק החי הוא "רק" אחד מ-2-3 הגורמים העיקריים לשינויי האקלים או שהוא הגורם העיקרי להם, הגורם שמגמד את כל האחרים. אבל אפילו לפי ההערכה המינימלית ביותר אי אפשר לעצור את שינוי האקלים בלי לעצור את משק-החי. ויש הסכמה כללית בקרב מדענים שצמצום או הימנעות מאכילת מוצרים מהחי היא הצעד האפקטיבי ביותר שכל אחת ואחד מאיתנו יכולים לעשות נגד שינוי האקלים.

חשוב למחזר, כדאי לחסוך בחשמל, אבל אם להודות על האמת – מדובר בכסף קטן לעומת התרומה האישית האמיתית של רובנו לשינוי האקלים – שנעשית דרך הצלחת. מנת בשר מסכנה אחת אחראית לפליטה של כ-3 ק"ג של פחמן דו חמצני לאטמוספירה, בזמן שאותה מנה עם טופו או שעועית במקום בשר אחראית לפליטה של 50 גרם פחמן דו חמצני בלבד! מנת גבינה אחת אחראית לפליטת גזי חממה כמו 15 מנות עדשים. או בקיצור: בשביל להשפיע, ממש לא צריך מכונית חשמלית – מספיק להחליף את השווארמה בפלאפל. 3 פעמים ביום אנחנו יכולים לבחור אם להיות חלק מהבעיה – או חלק מהפתרון.

אני מציעה לכם לקרוא את הספר "אנחנו האקלים" מאת ג'ונתן ספרן פויר, כדי להבין קצת יותר לעומק את הדברים האלה.

אז יש מה לעשות, ואסור להתייאש, אבל חשוב גם להיות מפוכחים. אפילו אם מחר בבוקר האנושות תפחית את פליטות הפחמן שלה לאפס, והטמפ' העולמית תעלה "רק" בשתי מעלות, עדיין הילדים והנכדים שלנו יחיו בעולם הרבה פחות נוח, יפה, מגוון ובטוח מאשר העולם שאנחנו גדלנו בו. חשוב להכיר בזה שהמאבק הוא לא למען חזרה לגן העדן האבוד, אלא פשוט כדי למנוע הידרדרות לגיהנום.

צריך להבין את השלכות הנזק העצום שכבר יצרנו, להיערך אליהן, ולהפנים שזה לא עניין של "הכול או לא כלום", ושגם אם הנזק כבר גדול – עדיין יש לנו הרבה מקום להשפיע. נכון, גם בתסריט האופטימי ביותר נצטרך להתמודד בעתיד עם יותר אסונות טבע, יותר פליטים ופחות יציבות פוליטית. אבל ההבדל בין מיליוני פליטים לבין מאות מיליוני פליטים הוא ההבדל בין אסון שנוכל לטפל בו לבין אסון שימוטט את הכל. צמצום הנזקים שאנחנו גורמים יכול לקבוע כמה ימים בשנה ילדים יוכלו לשחק בחוץ, כמה אוכל ומים יהיו לנו, בכמה שנים תפחת תוחלת החיים הממוצעת… ובקיצור, עם כמה סבל ואתגרים נצטרך להתמודד.

האתגר הגדול ביותר הוא להציל כמה שרק נוכל מתוך כוכב הלכת המופלא שאנחנו חיים עליו, שהוא המקום היחיד ביקום שידוע לנו שיכול לתמוך בחיים. להציל כמה שיותר עצים, להציל כמה שיותר קרחונים, להציל כמה שיותר מינים… והדרך האפקטיבית ביותר לעשות את זה היא… עם הארנקים והמזלגות שלנו.

ולסיום, אני רוצה לעשות קצת צדק עם סטיבן הוקינג שאיתו התחלתי את הפרק. הוקינג לא רק קרא להתיישב במאדים, כמובן. בין שאר הדברים המרשימים שהוא עשה, הוא גם ארגן ב-2012 כנס חשוב על תודעת בעלי חיים באוניברסיטת קיימברידג', שהסתיים בהצהרה של מדענים בכירים שתודעה היא לא דבר ייחודי לאדם אלא קיימת גם בבעלי חיים לא אנושיים – כולל כל היונקים והציפורים, וכולל אפילו תמנונים. אפרור אפריקני (תוכי ז'אקו) מוזכר בהצהרה, למשל, כיצור שהצטברו די הוכחות לזה שיש לו תודעה ברמה "כמו-אנושית". הלוואי שנקשיב לקריאה של הוקינג להביט יותר בכבוד במי שחולקים איתנו את הבית היחיד באופק, לפחות כמו שאנחנו מקשיבים לקריאה שלו להקים מושבה בחלל. ואם לא כדי למנוע את הרס כדור הארץ שעליו אנחנו חיים, אולי מתוך ההכרה בערך הפנימי של בעלי החיים נפסיק לשלם על ההתעללות התעשייתית בהם, שהורגת לא רק אותם.