כמה קל לתכנת אותך? מה הקטע 4 ניסויים פסיכולוגיים שכולם חייבים להכיר!

אתם חושבים שאתם יכולים להרוג מישהו?
שיש סיכוי, אפילו ממש קטן, שתדחפו הערב מישהו מהגג?
אתם בטוחים?
אני רוצה לספר לכם על ארבעה ניסויים מרתקים ומפחידים
הניסויים הפסיכיים האלה התבצעו במעבדות יוקרתיות
ובאולפני טלוויזיה של תוכניות ריאליטי
ובדקו עד כמה קשה – או עד כמה קל – לגרום לאנשים
לפגוע באנשים אחרים
אזהרה: התוצאות עלולות לגרום לכם להסתכל באור חדש
על אנשים אחרים… ועל עצמכם
[פתיח]
הרבה פעמים שואלים אותי:
'איך אנשים מסוגלים לעשות את הדברים הנוראיים האלה לחיות??'
למשל אחרי החקירה הסמויה שעשינו במשחטת אדום אדום
כולם באו אליי עם כזה: 'תגידי, רק סדיסטים עובדים שם?!'

בואו רגע תסתכלו על הנשים האלה
אני די בטוחה שהן לא סדיסטיות
רובן בטח אפילו שכנות נחמדות, אמהות טובות…
אז איך הן יכולות כל יום, כל היום, לזרוק אפרוחים חיים
למסועים שמהם הם יגיעו לבלנדר?
אולי הן כן בכל זאת…
מפלצות?!
היום נדבר על כמה מהניסויים החברתיים המטורפים ביותר שנעשו אי פעם
ניסויים שהראו שאנשים רגילים ונורמלים ונחמדים כמוני וכמוכם –
מסוגלים לעשות דברים נוראים ואיומים – בתנאים המתאימים
נתחיל מניסוי פשוט יחסית – שמראה איך גורמים בקלות לאדם
להתכחש למה שהעיניים שלו רואות
ונגיע עד לניסוי הטלוויזיוני הפרובוקטיבי שבדק איך גורמים לאדם…
לדחוף אדם אחר מהגג

ניסוי הקונפורמיות של אש (1951)
הניסוי הראשון והכי תמים שאני אציג, בדק מה קורה
כששואלים נבדק שאלה מאוד פשוטה –
נגיד, מה הקו הכי קצר מבין שלושת אלה
לא נראה כמו אתגר גדול, נכון?
הקץ' הוא שהנבדק לא לבד
הוא נמצא בחדר עם עוד שישה "נבדקים כמוהו" כביכול
אבל הם בעצם שחקנים
ורובם עונים לפניו על השאלה – אבל משום-מה
כולם טוענים שהקו הירוק הוא דווקא הקו הכי קצר!
מה הנבדק יגיד כשיגיע תורו – את מה שהוא רואה וחושב?
או את השטות שכולם אמרו לפניו?
אם הימרתם שרוב האנשים פוחדים מאוד להיות יוצאי דופן – צדקתם
מתברר שרק לרבע מהנבדקים יש את ה"אומץ" לומר
את האמת הברורה שמול העיניים שלהם, בזמן שכולם טוענים משהו אחר
רובנו נעדיף להגיד משהו שאנחנו יודעים שהוא טעות ברורה, מאשר להגיד משהו חריג
וזה עוד כשמדובר על משהו ברור ונייטרלי כמו אורך של קווים!
אז לפי זה – כמה אנשים בכלל יעזו להגיד שמשהו נראה להם
רע ולא צודק, כשכולם מסביבם מתנהגים כאילו אין איתו שום בעיה?
כמה מהאנשים שחושבים שזה נורא מה שאנחנו עושים לבעלי חיים
יעזו להגיד שזה נורא, כשכולם מתנהגים כאילו זה לגמרי הגיוני וסבבה?
ואפילו אם הרבה ילדים מביעים זעזוע כשהם מגלים לראשונה מאיפה מגיע הבשר
כמה פעמים הם יצטרכו לראות תגובה אדישה מהסביבה
עד שיפסיקו להביע דעה לא מקובלת כזו?
לפי הניסוי של אש, לא הרבה פעמים
כמו עם בגדי המלך החדשים, רוב האנשים יעדיפו להתנהג כאילו הכל תקין
גם אם העיניים והלב אומרים להם אחרת
אבל למלך העירום יש נקודת חולשה
בניסויים נוספים שנעשו על התופעה גילו שכשהקבוצה לא מציגה עמדה אחת אחידה
פתאום הרבה יותר מרבע מהנבדקים מעזים להגיד מה הם באמת חושבים
מספיק אפילו שרק אחד (!) יציג עמדה שונה מכל השאר – אפילו אם גם היא שגויה! –
כדי להגדיל את הסיכוי שהנבדק יגיד את מה שהוא באמת רואה
היום מבינים שהדבר שהכי משפיע עלינו הוא לא כמה אנשים יגידו תשובה שגויה
אלא אם ייראה לנו שיש איזה קונצנזוס, הסכמה כללית, שאנחנו נצטרך לחרוג ממנה
כשכולם אומרים משהו, מאוד קשה לרובנו להגיד משהו אחר
הצד החיובי הוא שגם מספיק לפעמים "ילד" אחד שיצעק שהמלך עירום –
שתעשיית הבשר היא פשע, למשל – כדי שהרבה אנשים אחרים,
פחות אמיצים חברתית, יוכלו גם להודות שככה הם רואים את זה
ולפעמים מספיק טבעוני אחד בחוג המכרים שלנו (או בפיד שלנו)
כדי שנרגיש שלהביע התנגדות לתעשיית הבשר כבר לא יהיה
משהו חריג ומפחיד מדי לעשות
כל פעם שאתם מביעים עמדה לטובת בעלי חיים –
אתם נותנים אומץ לאנשים אחרים להשמיע גם את הקול שלהם בנושא!

הניסוי של מילגרם (1962)
זה אולי אחד הניסויים המפורסמים ביותר שנעשו אי פעם
ואישית – אחד המטורפים ששמעתי עליהם
מילגרם, שהיה יהודי, ערך את הניסוי שלו
על רקע משפט אייכמן בישראל, ולא במקרה
אייכמן טען שהוא רק ביצע פקודות שהממונים עליו נתנו לו
מילגרם רצה לבדוק עד כמה חריג צריך להיות בנאדם כדי שיתעלל בבני אדם אחרים
ואפילו יסכן את חייהם – רק כי מישהו סמכותי אמר לו לעשות את זה
בניסוי של מילגרם משתתפים שני נבדקים
עורך הניסוי אומר להם שהניסוי בודק האם עונשים עוזרים ללמוד טוב יותר
הוא בוחר אחד מהם להיות ה"מורה" בניסוי, ובשני – להיות בתפקיד ה"תלמיד"
ה"תלמיד" נשלח לשבת בחדר אחר
ועורך הניסוי אומר ל"מורה" לבחון את ה"תלמיד"
וכאן אני מגיעה לחלק הקריפי באמת… ולתת לו שוקים חשמליים
בעוצמה הולכת וגדלה על כל תשובה שגויה – עד לרמות מסכנות-חיים!
למעשה, ה"תלמיד" הוא שחקן, והוא לא באמת מחושמל
אבל ה"מורה" לא יודע את זה… מבחינתו, מדובר בנבדק בדיוק כמוהו,
שנבחר באופן אקראי לתפקיד התלמיד
והוא, המורה, נותן לו מכות חשמל לצורכי למידה
הוא גם שומע את הצרחות ההולכות ומתגברות ואת התחנונים
והבכי להפסיק את הניסוי של ה"תלמיד" המעונה כביכול
בעצם, הניסוי בכלל לא בא לבדוק יעילות של עונשים
הוא בא לבדוק איך אנחנו מגיבים לסמכות
עד כמה אנשים יהיו מוכנים לענות בן אדם רק כי דמות סמכותית אומרת להם
עד כמה אנשים יעדיפו להקשיב לדמות סמכותית בחלוק
מאשר לזעקות הכאב של מי שהם מחשמלים
אז כמה אנשים יסכימו לעשות דבר נוראי כזה?
לפני שאני אגלה לכם – רוצים לנחש בעצמכם?
קחו רגע ותכתבו בתגובות
אני יכולה לספר לכם שכשמילגרם עשה סקר בקרב פסיכיאטרים לגבי התוצאות
שהם חושבים שיהיו לניסוי – הם היו בטוחים שרק סדיסטים חריגים
4 מתוך אלף בממוצע, יסכימו לתת לאנשים אחרים שוקים חשמליים חזקים
בגלל המשמעויות המפחידות שלו, חזרו על הניסוי הזה הרבה פעמים
ומתברר שבערך שני שליש מהנבדקים ממשיכים לתת את השוקים החשמליים
גם בעוצמות הגבוהות ביותר, למרות זעקות הכאב והבקשות להפסיק
וזה רק כי איש סמכותי אומר להם:

תכתבו לי בתגובה אם הייתם קרובים בניחוש שלכם!
אז כן, מדובר ברוב האנשים
זו בדיוק הסיבה שהניסוי הזה כל כך התפרסם
הוא בעצם מראה שלא צריך להיות מפלצות כדי לעשות דברים מפלצתיים
על הניסוי הזה חזרו בצורות שונות
למשל בסרט הדוקו "משחק המוות":
מתמודדים בתכנית ריאלטי שהומצאה בשביל הסרט
התבקשו לחשמל מתמודדים אחרים בתגובה לתשובות שגויות
כשהסמכות הפעם היתה של מנחה שעשועון טלויזיה מוקף קהל ומצלמות
האם הקהל ומצלמות הטלוויזיה הקטינו או הגדילו לדעתכם
את הנכונות להתעלל בבני אדם?
התשובה היא: הגדילו משמעותית. מספר המחשמלים עד הסוף
זינק בגרסה הטלוויזיונית של הניסוי ל-80 אחוז!
כשמבינים כמה קל לגרום לאדם לחשמל אדם אחר
נעשה פחות קשה להבין איך משחטה גורמת לפועלים לחשמל עגלים
או איך מעבדה גורמת לסטודנטים לחשמל חולדות
לרוב מספיק שמישהו יגיד בצורה סמכותית לפועלים או לסטודנטים:
'הכל בסדר, תמשיכו בבקשה'
ובניגוד לחינוך שרובנו קיבלנו כל החיים לכבד בני אדם אחרים –
חולדות לימדו אותנו דווקא לתעב, ולכל הפחות לראות כחסרות חשיבות
גם "פרות" לימדו אותנו לראות כמטומטמות וחסרות חשיבות
אם אנשים מושפעים כל-כך בקלות לפגוע בבני אדם בניגוד לחינוך שלהם –
ברור שיהיה קל עוד יותר להשפיע עליהם לפגוע ביצורים שהם חונכו לראות כנחותים
אני ממליצה מאוד לצפות בפרק שעשיתי על "סוגנות" (שיופיע עכשיו כאן או כאן) –
האידיאולוגיה הסמויה שכולנו מחזיקים בה בלי לדעת אפילו
פשוט כדי להבין קצת יותר את העניין הזה

ניסוי הכלא של סטנפורד (1971)
גם הניסוי הזה זכה לפרסום אדיר
ערך אותו ד"ר זימברדו באוניברסיטת סטנפורד, במרתף החוג לפסיכולוגיה
שהפך ל… בית-סוהר זמני
בניסוי, שהיה אמור להימשך שבועיים
הסטודנטים חולקו אקראית לשתי קבוצות: "אסירים" ו"סוהרים"
ה"סוהרים" קיבלו מדים, משקפי שמש ואלות
ואמרו להם שהם יכולים לקבוע בעצמם את הכללים של ה"כלא" ולאכוף אותם
אבל בלי לפגוע פיזית ב"אסירים". מה לדעתכם קרה?
הניסוי יצא משליטה במהירות
כבר מההתחלה ה"סוהרים" התייחסו בצורה קשוחה ל"אסירים"
אבל תוך כמה ימים זה כבר ממש הגיע להתעללות
ה"סוהרים" הציקו ל"אסירים" וטרטרו אותם במסדרים ועונשים, אזקו אותם,
הפשיטו, השפילו, לא נתנו להם ללכת לשירותים…
היה נראה שה"סוהרים" הופכים במהירות ליותר ויותר סדיסטיים
כבר ביום השני ה"אסירים" פתחו ב"מרד"
וה"סוהרים" דיכאו אותו באלימות וכלאו מורדים בארון צר
שני "אסירים" השתחררו מהניסוי אחרי שהפגינו סימנים של התמוטטות נפשית
ניסוי הכלא של סטנפורד הופסק אחרי שישה ימים בלבד
בזכות התערבות לא צפויה – של החברה של ד"ר זימברדו…
היא באה להציץ בניסוי המסקרן של החבר שלה אבל נדהמה והזדעזעה
מהאכזריות שה"סוהרים" הגיעו אליה
וטענה שחייבים להפסיק את הניסוי הלא מוסרי הזה מייד
בעקבות ההתעקשות שלה, ד"ר זימברדו הפסיק לבסוף את הניסוי
ואחר כך הודה שגם הוא "נכנס יותר מדי לתפקיד מנהל הכלא"
הוא היה מוטרד יותר מניסיון ה"מרד" של האסירים מאשר מהאלימות של ה"סוהרים"
אז מה היה כאן?
סטודנטים רגילים לגמרי הגיעו ממש מהר למצב של התעללות סדיסטית באנשים
הניסוי משמש עד היום כהדגמה מזעזעת למהירות שבה אנשים יכולים להידרדר
להתעללות באחרים כשיש להם כוח לא מוגבל עליהם
הניסוי גם מדגים באיזו מהירות אנשים מפתחים הזדהות
עם הקבוצה והתפקיד והמדים שלהם, אפילו כשאלה "מדים"
של בית סוהר פיקטיבי, שנקנו בחנות תחפושות
וגם שאנשים מאמצים במהירות דפוסים של התנהגות אלימה
שיכולים להקצין מאוד אם אין עליהם שום פיקוח
הניסוי זכה להמון פרסום והדים ועד היום הוא
אחד הניסויים הפסיכולוגיים המוכרים ביותר
היו גם ביקורות על הניסוי: חלק טענו שהסוהרים
קיבלו עידוד להתנהג קשוח, למשל
ואחד ה"אסירים" שהצליח לצאת מהניסוי באמצע סיפר
שהוא זייף את ההתמוטטות הנפשית כדי לצאת משם
אבל ךמרות הבעיות שהיו בניסוי, שאולי קצת מחלישות העוצמה
של התוצאות המטורפות שלו, עדיין אי אפשר להתעלם ממנו
כל הדברים האלה יכולים גם לעזור לנו להבין איך אנשים
מגיעים למצב שהם "משחקים כדורסל" עם תרנגולים שחוטים גוססים
כמו שתיעדנו במשחטת זוגלובק
או משתמשים בעגלים כשק אגרוף כמו שתיעדנו במשחטת אדום אדום
או עושים אלף ואחד דברים שכשהם נחשפים, כולנו כל כך המומים ומזועזעים
לעובד משחטה עם שוקר חשמלי ביד יש כוח טוטאלי, מוחלט
על העגל התשוש שבקושי שרד את ההובלה ומשקשק על החיים שלו
העובד הזה צריך להיות בן אדם מאוד מאוד מיוחד ונדיר
כדי *לא* לנצל את הכוח שלו לרעה אף פעם…
ניסוי הכלא של סטנפורד אומר לנו שבמוסדות עם פערי כוחות ברורים
בין נשלטים לשולטים – אדישות לסבל, ואפילו הנאה ממנו
הן תופעות צפויות, בלתי-נמנעות אפילו
בטח כשאלה מקומות שמיועדים להרוג את הנשלטים (או להכין אותם באלימות להרג)
כמו לולים, מדגרות, חזיריות או, כמובן, בתי מטבחיים…

ריאליטי-אקסטרים: הפיכת אדם לרוצח
אני חוזרת לשאלה ששאלתי בהתחלה:
אתם חושבים שיש סיכוי, אפילו של 1 למאה, שתדחפו הערב מישהו מהגג?
אם היו שואלים אותי את השאלה הזו, הייתי עונה שאין סיכוי
ככה חשבו מן הסתם גם 4 האנשים שהשתתפו בתוכנית הריאליטי "הדחיפה"
בהנחיית ה"מנטליסט" דרן בראון
הם נכנסו למה שהם חשבו שהוא ערב התרמה חגיגי
רק שעה וקצת אחר כך הם כבר היו על הגג, מוכנים לבצע את הפשע הכי חמור שיש
סדרה של מניפולציות פשוטות, מתוכננות בגאונות זדונית
ומבוצעות מושלם, במסגרת תוכנית בידור – הובילו 3 מתוך 4 אנשים לבצע רצח
לפחות מבחינתם
האם כולם היו מפלצות? איך הם עשו את זה??
כדי להבין את זה לגמרי – צפו בתוכנית המלאה ששמתי לה קישור בתיאור למטה
תוכלו לראות שם איך הופכים אדם לרוצח באמצעות מדרון חלקלק
של החלטות לא מוסריות, צעד אחד בכל פעם
באופן אירוני – הצעד הראשון במדרון המוסרי של התוכנית הוא
סימון בשר בתור מנה "צמחונית"

גם זו נטיה פסיכולוגית שלנו: אם עשינו כבר משהו רע "קטן"
בגלל שמישהו אמר לנו – סביר יותר שנעשה גם דברים רעים גדולים יותר
כשהוא יגיד לנו לעשות אותם
למשל, לעזור בהמשך להחביא גופה
ובסופו של דבר – גם לנסות לדחוף מישהו מהגג
כמובן, מדובר בתוכנית טלוויזיה
ולמרות שכנראה יש סיבות להאמין לדרן בראון יותר מלתוכנית ריאליטי ממוצעת
חשוב לשמור על ספקנות בריאה שהדברים אולי לא קרו בדיוק כמו שמוצג לנו
זה בהחלט לא ניסוי מדעי
אבל הוא הדגמה טובה לדעתי ל…"גמישות המוסרית שלנו" נקרא לזה
לעשות דברים רעים תחת לחץ חברתי מתאים
והלחץ הזה נבנה על סמך מסקנות של מחקרים, כמו הניסויים שדיברתי עליהם קודם
אבל אם אפשר להפוך 3 מתוך 4 אנשים רגילים לרוצחים תוך פחות משעתיים –
כמה קשה יהיה להפוך אנשים לרוצחי פרות
במסגרת תעשייה שרוב הציבור תומך בה?
ושאלה אחרת, עם תשובה פחות ברורה:
אם מספיקה שעה כדי לדרדר אדם לרצח – לאיזו רמה של קהות מוסרית
יכולים להגיע אנשים שנמצאים כל יום בסביבה של אלימות בלתי פוסקת?
של גרירה וחישמול וזריקה והכאה ותלייה והרג של יצורים מרגישים?
רובנו חושבים שלא היינו מסוגלים לדחוף אדם מהגג
רובנו גם חושבים שלא היינו יכולים לחתוך מקורי אפרוחים
או לעבוד במשחטה
אבל עובדי משחטות ומדגרות לא עושים את זה מתוך אהבה לתחום
חוץ מצעקות אימה ודם – זו גם אחת העבודות הכי מסוכנות
ועם הכי הרבה תאונות עבודה
אף ילד לא חולם לעבוד במשחטה כשיגדל. מי שיכול – מוצא עבודה אחרת
אבל מי שנאלצים לעבוד בזה – מתרגלים לזוועות במהירות. ולא פעם –
כעבור כמה זמן גם מוסיפים עליהן זוועות מקוריות משלהם

מפחיד להבין כמה ההתנהגות שלנו – ושיקול הדעת והמוסריות שלנו –
תלויים במי שמקיפים אותנו
כמה כולנו במידה מסוימת ניתנים-לתכנות
אבל חשוב להיות מודעים לזה דווקא בגלל זה
מודעות, כמו כל ידע, היא כוח
מודעות לקושי הזה יכולה לתת לנו פרספקטיבה ואומץ
כדי להגיד את מה שאנחנו חושבים גם כשכולם אומרים אחרת
לעמוד על שלנו מול נורמות שנראות לנו לא צודקות
לא לקחת חלק ולהיסחף עם הזרם גם כשהקבוצה שלנו
נסחפת להתעלל בחלשים
ולא לקחת חלק ברצח
גם אם כולם מסביב אומרים לנו לעשות את זה
ואם כל כך מהר יכול להיראות לנו נורמלי להתעלל באדם אחר
אחרי אלפי שנות ציוויליזציה וגם לא מעט שנים של חינוך אישי להתנהג יפה לבני אדם
כמה מפתיע זה שאנשים מתייחסים לחיות כמו לזבל
בתעשיות שנועדו לנצל ולהרוג אותם?
זה לא מפתיע, אבל חשוב לזכור שכולנו בוחרים, כמעט כל הזמן
להיות טובים לאחרים
למרות שבכולנו מסתתרים גם יצרים אפלים
ואני גם חושבת שאסור לנו לשכוח את הרבע או שליש מהאנשים
שלא מוכנים לחשמל, או לקשור, להשפיל או לדחוף אדם אחר מהגג
הם מראים לנו שלא מדובר בצו הגורל – אלא בבחירה מוסרית
שכולנו יכולים לקבל
כמו שיש דברים שעלולים לגרום לרובנו לעשות דברים רעים, יש גם דברים
שעשויים לעזור לרובנו לבחור בחירות מוסריות טובות
אחד הדברים האלה הוא ללמוד על ההשפעות של המעשים שלנו
אבל חשוב לא פחות להקיף את עצמנו כמה שאפשר באנשים
שעושים בחירות טובות לדעתנו, ואז עדיין לשמור גם על ביקורתיות כלפיהם
ואפילו כלפי עצמנו
ולעשות לאחרים רק מה שנראה לנו הוגן שיעשו לנו
אנחנו בעלי חיים חברתיים, כמו קרובי המשפחה שלנו
אנחנו מושפעים מאוד ממה שחושבים ואומרים ועושים חברי הלהקה שלנו
אם כולם מסביבכם מעשנים, למשל, או אוכלים בשר –
תצטרכו להיות חזקים מאוד כדי לא להפוך גם לכאלה עם הזמן
צריך להיות מודעים לנטייה שלנו לציית לסמכות ולזרום עם העדר
כדי שנוכל להיות ביקורתיים כלפיה
אני באמת רוצה לקפוץ מהגג כמו כולם עכשיו?
אבל כמו שקל לנו להיות מושפעים מאחרים
ככה גם קל לנו להשפיע על אחרים
ממש לא חייבים להתווכח עם אנשים או להכריז על הדעות שלנו בקול גדול
הדבר החשוב הוא לאו-דווקא עובדות או טיעונים או רוח קרבית
אלא פשוט להיות דוגמה חיה לאחרים
על רובנו יותר ישפיע להכיר טבעוני מאשר לדעת כמה הרס גורמת תעשיית הבשר

וככה אולי יותר מאיתנו יבחרו לא לקפוץ מהגג ולא לדחוף אף אחד אחר מהגג –
גם אם כולם אומרים

אם אהבתם את הסרטון – תשתפו לחברים בווטסאפ או בפייסבוק
תלחצו על הפעמון כדי לקבל עוד התראות על סרטונים שלנו
ונתראה בפרק הבא!