אתם בטוח מכירים את הסצנה וזוכרים אותה מאיזשהו סרט הוליוודי. היא מופיעה באינספור סרטים. סדרת סרטי "בחזרה לעתיד", למשל, הפכו אותה לסצנה מרכזית בכל סדרת הסרטים, אבל היא משולבת גם בסדרות טלוויזיה רבות (הבאנו בפרק כמה דוגמאות, מ"משפחה בהפרעה" ועד "סאות'פארק", אבל היה אפשר כמובן עוד הרבה יותר) עד שהפכה לחלק מהתרבות הפופולארית הכללית. גבר אחד אומר לגבר אחר: 'אר יו א צ'יקן?' ("אתה תרנגול?") או 'וואטס דה מאטר? צ'יקן?!' ("מה קרה? [אתה] תרנגולת?") – ובמעין מקבילה מודרנית של הזמנה לדו-קרב – מאלץ אותו להגיב בצורה מסוימת. נראה שמילולית יש כאן האשמה בפחדנות, כשהתרנגול הוא כביכול רק דוגמה ליצור פחדן. אבל למעשה, המילה "צ'יקן" טעונה משמעויות מאיימות הרבה יותר.
אם בודקים מה הסיפור האמיתי מאחורי אותו סיפור מהסרטים על פחדנות התרנגולים מגלים שיש להם דווקא המון אומץ יחסית ליצורים בגודל שלהם. יש שיאמרו שלתרנגולים יש אופי או טבע אלים או שש-לקרב, ששימש בסיס לניצולם ב"קרבות תרנגולים" אכזריים. יש אפילו שיגדירו תרנגולים (לפחות מסוימים, לאו דווקא זכרים) כפזיזים או חמומי-מוח בשל נכונותם להיאבק ביצורים גדולים ומסוכנים מהם בהרבה.
תרנגולות חיות בטבע ביערות, בלהקות קטנות עם תרנגול זכר אחד לרוב. הן מטילות כעשר ביצים באביב, מרובן יבקע אפרוח שיעקוב אחרי האם ויחקה אותה במשך שבועות ארוכים, עד שילמד איך מתנהג תרנגול בלהקה. איך למשל? כמו גיבור. מדענים זיהו כבר עשרות קריאות שונות של תרנגולים, ביניהן כמה קריאות אזהרה שונות מפני סכנות, בהתאם למקור שלהן. כל אפרוח צריך ללמוד איך להזהיר את חבריו ולקחת את חלקו בהגנה הקבוצתית על הלהקה. בסרטונים המשולבים בפרק הזה תוכלו לראות כמה דוגמאות להגנה האמיצה של תרנגולות על האפרוחים שלהן ושל תרנגולים על בנות זוגם. אינספור סרטונים ברשת מספרים כל אחד סיפור גבורה קטן – סיפור אמיתי שנקלט במקרה במצלמת אבטחה על תרנגול שנחלץ להגנת חברתו (הם חיים בחצר פרטית בתור חיות בית) מפני עוף דורס שכמעט הרג אותה, תרנגולת שהצליחה להיראות גדולה פי כמה ממה שהיא באמת ולהתמודד מול עיט אימתני (במונחים תרנגוליים), ועוד ועוד סיפורי חיות מהחיים (כמעט תמיד של תרנגולות שמוחזקות בתור חיות מחמד; הרוב המכריע של התרנגולות בעולם אמנם לא יכול אפילו לחלום על חיים בתור חיית מחמד, אבל אלה התרנגולות שחופשיות מספיק בשביל להפגין התנהגויות מורכבות כמו אלה שבסרטונים). תרנגולות מתגלות בהם בתור חיות חמודות ואמיצות, רחוקות מהדימוי הקולנועי והתרבותי שלהן כמזרח ממערב.
ובאמת, בחברות מסורתיות בכל רחבי העולם – שהכירו תרנגולים חופשיים-יחסית מקרוב יותר מאיתנו – תרנגול נתפס בתור סמל לגבריות ולאומץ (רובנו מכירים שרידים לדימויים האלה בסיפורי חיות לילדים למשל). אז איך ולמה הוא הפך לסמל האולטימטיבי לפחדנות וטמטום וכלומיות בחברה שלנו? למה אפילו בסדרה מתקדמת ואוהדת-חיות כמו "בוג'ק הורסמן" (או בתוך סרט חיובי כמו "פרדיננד") מוצגות תרנגולות בתור משהו שונה מכל יתר החיות? ואיך כל זה קשור לצורה של האל"ף העברית? על זאת ועוד – בפרק החדש של "מה הקטע".
רוצים להפסיק את היחסים החולניים שלנו עם בעלי חיים? בואו לנסות טבעונות עם אתגר 22! הירשמו חינם ונסו ביחד תפריט טבעוני ל-22 ימים עם כל התמיכה והעזרה שתצטרכו 🙂
באמריקה
או לפחות בעולם שאנחנו מכירים מסדרות טלוויזיה וסרטים אמריקאיים
יש לחש-קסם שמאפשר לך לגרום לכל אדם, ואפילו לאויב הגדול ביותר שלך
לעשות כל מה שאתה רוצה
ואני לא מדברת על סרטי פנטזיה סטייל 'הארי פוטר'
אלא על סרטים מציאותיים כביכול
בהמון סצינות של מאבק בין שני גברים רואים שוב ושוב
שאם כל דרכי ההשפעה האחרות נכשלו
אפשר תמיד לשלוף טריק שלא מאכזב לעולם
נראה שמספיק לדקלם
או בתרגום לעברית – "מה אתה תרנגולת?"
וכל אחד עם קצת "כבוד עצמי"
יעשה כל מה שתגיד לו רק כדי להוכיח שהוא ממש – אבל ממש – לא תרנגול
למה שאדם בוגר יפחד כל כך שיקראו לו תרנגול?
זה קשור באיזו תכונה אמיתית של תרנגולים?
האם הם באמת כל כך פחדנים או טיפשים או נלעגים?
או שאולי הסיבה היא לגמרי אחרת?
בואו נתחיל מהסוף, התשובה לכל השאלות האלה היא לא
בניגוד למה שהיה אפשר להבין מסצנת ה"צ'יקן" החוזרת
ומזה שאפילו השם של החיה הזאת הפך באנגלית למילה נרדפת לפחדנות
תרנגולים ותרנגולות הם בכלל לא פחדנים באופן מיוחד
והם גם לא טיפשים או חסרי אונים
למעשה, הם אפילו מפגינים לפעמים חוכמה, גבורה מרשימה
ונכונות אמיצה למאבק עם יצורים חזקים וגדולים מהם בהרבה
תרנגולים לומדים המון, כמונו, על ידי התבוננות וחיקוי של בני המשפחה שלהם
בדגש מיוחד על אמא שלהם
מחקרים מצאו שתרנגולים יכולים ללמוד לספור
לזהות צבעים ומספרים לפי השם שלהם
או לתכנן פעולות עתידיות ולצפות מראש, ממש כמונו
מה יהיו התגובות של החברים שלהם למה שהם עומדים לעשות
תרנגולות ותרנגולים בטבע הם יצורים חברתיים וחכמים
שחלק מהחוכמה שלהם מתבטא בזהירות בריאה מיצורים שעלולים… להרוג אותם
אבל בזה הם לא שונים מכל בעל חיים אחר
תרנגולים מתגלים בבדיקה השוואתית דווקא כאמיצים למדי
בטבע, התרנגול הראשון בלהקה שמבחין בטורף מסוכן משמיע קול אזהרה גבוה
כדי להזהיר את חבריו
השמעת אזעקה, במקום השקעת כל המאמצים בבריחה
היא מעשה שהוא הכי ההפך מפחדנות
כי התרנגול בעצם מסכן את עצמו למען החברים שלו ללהקה
גם כי האזעקה מעכבת את הבריחה שלו
ובעיקר כי היא עלולה לגרום לטורף לשים לב אליו פתאום
והאמת, אם חיה ענקית היתה באה לטרוף אותי
קשה לי לראות את עצמי מצליחה לעשות משהו חוץ מלברוח, או לקפוא במקום
הייתי רוצה לחשוב שאני אעז לסכן את עצמי למען מי שאני אוהבת, ברור
אבל… אני יודעת שלא תמיד אנחנו כל מה שאנחנו רוצים להיות
בכל מקרה, לפעמים לא מדובר רק על אזעקה
תרנגולות שמטפלות באפרוחים יכולות גם להיאבק באומץ מדהים
בטורפים שטועים לחשוב שהחמודים שלהן יהיו ארוחה קלה
תסתכלו למשל באמא-תרנגולת המדהימה הזאת
ובעוף הדורס ההמום שלא מבין מה נפל עליו…
או על התרנגולת הזאת…
גם תרנגולים זכרים מתועדים בסרטונים רבים כשהם תוקפים יצורים שמאיימים
לדעתם, לפחות, על בנות-הזוג שלהם
גם אם היצורים המאיימים גדולים מהתרנגולים בהרבה
ואפילו אם הם בני אדם!
אז למה תרנגולים הפכו להיות סמל לפחדנות, לטיפשות, ל… כלומיות?
הייתם חושבים שההסבר אמור להיות קשור לטבע שלהם
ובאמת, בגלל שהם יצור קטן ופגיע, אין להם פריווילגיות שיש נגיד ל… פילים
ברור שאם אתה כדור נוצות קטן ששוקל בקושי קילו, ולא מצויד בשיניים חדות
או באיזה כוח-על סודי כמו ארס קטלני
הדרך הכי חכמה להתמודד עם סכנה כמו טורף רעב היא
פשוט להימנע מלהיתקל בה פנים אל פנים
שזה אומר לברוח או להתחבא מיד כשהיא מתקרבת
אתם קוראים לזה פחדנות?
אני, ברשותכם, קוראת לזה חוכמת חיים
בן אדם יותר גבוה, יותר כבד ויותר חזק מתרנגול באופן חסר פרופורציה
וכמו שאמרנו, התגובה הכי הגיונית כשיצור זר ועצום מתקרב אליך
היא להתרחק, ומהר
נסו רק לדמיין איך אתם, עם כל האומץ שלכם, הייתם מגיבים
אם היה מתקרב לעברכם, אפילו באיטיות, תרנגול בגודל בניין של 3-4 קומות
אין בהתנהגות הבריחה וההתחבאות של התרנגולים שום דבר יוצא דופן וחריג
ביחס למאות מינים אחרים של ציפורים וזוחלים ודגים ויונקים קטנים שאנחנו מכירים
אז למה תרנגול הפך להיות שם-תואר לפחדנות, ולא, למשל, איילה?
איילות כנראה נוטות אפילו עוד יותר מתרנגולים לברוח
מאשר להתעמת עם התוקפים המפחידים שלהן
אז למה זה נראה לנו ברור שאין לאיילה קונוטציות מעליבות
ברמות שמתקרבות בכלל לאלה של "צ'יקן"?
אולי זה קשור לזה שאיילה היא יצור שאין לנו יחסים יומיומיים טעונים איתו?
או מטען של רגשי אשמה מודחקים לגבי דברים שאנחנו עושים לה?
כדי להבין איך הפך דימוי של אדם לתרנגול להיות העלבון האולטימטיבי
העלבון-שלא-ניתן-להבליג-עליו
חשוב להבין שזה עניין די חדש ויוצא דופן
בתרבויות מסורתיות, כמו התרבות שלנו אבל גם מסביב לעולם
'תרנגול' נחשב דווקא כינוי מובהק לגבר-שבגברים
תרנגול הוא סמל מסורתי נפוץ – מפולינזיה ועד האמריקות – לגבריות
גם בעברית כונה התרנגול "גבר" עד לא כל כך מזמן
ואיזה כבוד גדול יותר אפשר לתת בחברה פטריארכלית, מאשר לקרוא למישהו "גבר"?
דרך אגב, גם לפרים ופרות התייחסו בתקופת המקרא אחרת לחלוטין
הם יוצגו אז על ידי השור – שנקרא אז "אלוף"
והשם שלו הפך דימוי לאומץ והצטיינות
אפילו המקור הקדום של האות העברית הראשונה – האל"ף שלנו
הוא ציור הפנים והקרניים של השור
זה היה כמובן בעידן שבו לא היו חותכים את הקרניים האלה באלימות
ברור שבימים ההם היה לפרות ולעגלים מעמד אחר לגמרי
אז דימוי של אדם לשור נחשב למחמאה גדולה
אני לא צריכה להגיד לכם שהיום המצב התהפך
והיום אם תדמו אדם לאותו יצור ממש – זה יתפרש דווקא בתור עלבון קשה
למשל, "יש לו עיני עגל", "מתנהגים כמו בהמות!" או "איזו פרה!"
ואולי זאת הזדמנות טובה להזכיר שאפילו שתיים מארבע אמהות האומה העברית
נקראו על שם שתי חיות המשק הכי נפוצות במקום ובזמן ההוא
רחל היא כבשה – היום הוסיפו ה' ואומרים לרוב "רחלה"
ולאה היא פרה בעברית עתיקה
זה עוד שריד מעורר-מחשבה מימים אחרים
שבהם המעמד של "חיות המשק" והיחס אליהן היה הרבה יותר טוב מאשר בימינו
ימים שבהם דימוי אדם לחיה מהסוג הזה נחשב לכבוד – ולא לעלבון, כמו היום
זה לא שבימי המקרא היו איזה יחסים אידיאליים בין בני אדם לבעלי חיים
רחוק מזה. אבל היחס שבעלי החיים זכו לו הידרדר בטירוף מאז ועד ימינו
אין לי ספק שאם כל אדם שטיפל ב"חיות משק" בתקופת המקרא
היה נקלע במקרה לרפת, לספינת הובלה או למשחטה של ימינו
הוא היה מזדעזע קשות – מהאדישות לכל צורך שיכול להיות לבעלי החיים
מהטינופת, מהכליאה, מהכל
בעולם שלו, בלי חיסונים ויטמינים ואנטיביוטיקה – צפיפות והזנחה כאלו
היו גם מובילים למוות מהיר של רוב החיות
אבל זה על קצה המזלג
אני מבטיחה שאני אחזור להסביר את הנושא הזה בפרק קרוב!
אז האם יכול להיות שיש לנו אינטרס מודחק להאמין שתרנגולים
למרות האופי האמיץ שלהם, הם דווקא פחדנים גדולים?
אולי איזה רצון להקטין אותם?
אולי יש לנו איתם במקרה איזו מערכת יחסים שעשויה להסביר
למה אנחנו מרגישים צורך לחזור שוב ושוב על הדימוי השגוי הזה?
נו טוב, יש משהו
מתברר שאנחנו עושים את המוות, מטאפורית ומילולית, למיליארדי תרנגולים בכל שנה
למשל, אנחנו הורגים מיליוני אפרוחי תרנגולים ביום שבו הם נולדו
ודוחסים את האחיות שלהן לכלובים שלא מאפשרים להן לזוז כל החיים
יש מצב שיש איזה קשר בין כל העינויים שאנחנו מעבירים אותם
לבין הצורך הדחוף שלנו להפוך אותם לבדיחה בכל הזדמנות?
בין ההשמדה ההמונית היומיומית שלהם לבין הצורך להרחיק ולהבדיל בינינו לבינם?
להוכיח שאנחנו לא כמוהם?
אז כן, הגיוני שיתעורר בנו איזה צורך להצדיק בפני עצמנו את הרשעות הזאת
או לפחות להרגיש קצת פחות אשמה לגביה
נניח על ידי הגחכת הקורבנות וביטול הערך שלהם
שמתם לב בכמה סרטים מצוירים למשל, התרנגולת מתוארת
בצורה שונה מכל שאר הדמויות החייתיות מסביבה?
גם כשכל הדמויות החייתיות האחרות סביבן יפגינו אומץ או חוכמה
הן יישארו פלקט חסר נשמה – עם עיניים מזוגגות
לא יודעות בכלל מה קורה מסביבן, וייפלו ראשונות לכל מלכודת
בצורה דומה הרבה פעמים הן גם הופכות לעוף צלוי במכה אחת
כאילו הן חוזרות למצב הטבעי שלהן
וזה אפילו בסרטים מצוירים לילדים קטנים, שבהם אף אחד אחר אף פעם לא מת באמת
חשוב לנו להסביר כבר לילדים קטנים שהתרנגולת האטומה וחסרת הנשמה
יכולה למות, וזה בסדר. מה בסדר? זה אפילו מצחיק
היא הופכת לעוף צלוי כי בעצם היא תמיד היתה עוף צלוי, בהכנה, אפילו בחייה
כשאני נתקלת בסרטונים כאלה ממש מתכווץ לי הלב לחשוב על כל הילדים
שצופים וסופגים משם שיעורים ראשונים בסוגנות, בבוז ולעג לחיות
ובהקשחת הלב והמצפון לקראת חיים בחברה שהורגת מאות מיליוני תרנגולים בשנה
"להיות צ'יקן" זה מפחיד לא בגלל איזו תכונה שיש לתרנגולים
אלא בגלל שבימינו מותר ומקובל להתעלל בתרנגולים ולהרוג אותם בכמויות מסחריות
ובגלל הצורך הפסיכולוגי שלנו להצדיק את חלקנו בהתעללות ובהרג האלה ולנרמל אותם
כי מה יותר טוב מלספר לעצמנו כמה היצורים שאנחנו מענים במשך שנים
ובסוף הורגים ואוכלים, הם בעצם מטומטמים קהי-חושים ופחדנים?
תפיסת תרנגולים – או פרות – כסמל לטיפשות ופחדנות
היא חלק ממנגנוני ההגנה המפותחים
של תרבות רגישה להפליא… אבל רצחנית להחריד
אז לסיכום, האם תרנגולים הם פחדנים?
לא. יחסית ליצורים אחרים בגודל שלהם, הם דווקא מפגינים המון אומץ
כשהם חושבים שהסיכון נחוץ
ההפיכה שלהם מסמל לגבריות לסמל לפחדנות משקף את הידרדרות המעמד שלהם
והיחס אליהם מהחברה החקלאית המסורתית לחברה התעשייתית של ימינו
שבה הם מעונים ומומתים תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שהם יצורים מרגישים
לדעתי, סצינות ה"צ'יקן" חושפות בעיקר שבני האדם הם הפחדנים האמיתיים
אנחנו פוחדים להכיר בזה שגם אנחנו בעלי חיים
ויותר מזה, אנחנו פוחדים להרגיש אשמה על כל מה שאנחנו עושים לקורבנות שלנו
ולכן מקטינים אותם – שזו טקטיקה פחדנית בפני עצמה
אולי צריך אומץ כדי לצאת נגד מנהגים מקובלים ולהיות טבעונים
או לפחות לא לפחד כל כך להכיר בזה שגם אנחנו בעלי חיים
אבל בנימה אישית, אני רוצה להגיד שגם הרבה יותר כיף ומשמח ומלמד וקסום
לראות את כל היצורים החיים בעולם, כולל תרנגולים
בתור יצורים מורכבים, חכמים ומרתקים – כמו שהם באמת
לאהוב זה פשוט כל כך הרבה יותר טוב מלפחד או ללעוג או לשנוא
תנסו גם אתם, מבטיחה שלא תתחרטו
או שאתם…