מה הקשר בין פמיניזם לגורילות?!

גברים שחוקרים קופים, נשים שחוקרות קופים –
מה ההבדל?
מדעי הטבע, ביולוגיה –
זה נראה לנו כמו משהו אובייקטיבי
לא משנה אם החוקר מבוגר או צעיר, אמריקאי או הודי, גבר או אישה
כולם אמורים לראות ולדווח על אותן תופעות בדיוק, נכון?
לא נכון!
המציאות, מסתבר, מסובכת יותר
בפרק הזה נראה איך תחום מחקר אחד לפחות –
של ההתנהגות והחברה של קופים –
עבר מהפכה מדהימה כשנכנסו אליו פתאום נשים
כמו ג'יין גודול ודיאן פוסי
מה החוקרות הצליחו לגלות שהגברים פספסו?
ואיך לעזאזל הן עשו את זה?!
מדענים שואפים לתאר את המציאות "כמו שהיא"
בלי שהדעות או הרגשות שלהם ישפיעו על התיאור הזה
ובכל זאת, מסתבר שלפחות בכל מה שקשור למדע הפרימטולוגיה
– חקר קופים וההתנהגות החברתית שלהם –
חוקרים מתקשים באמת לפעול באובייקטיביות
למה המחקר בתחום הזה כל כך רגיש?
ולמה הוא נוטה לשקף את הערכים של החוקרים
לא פחות מאשר את החיים של הקופים?
איך קורה שכשאנחנו מסתכלים על חיות, אנחנו רואים בעיקר את עצמנו
בגלל הקִרבה והדמיון בין קופים לבני-אדם,
מחקרים על קופים הם הרבה פעמים ניסיון ללמוד על "טבע האדם"
זו דרך עקיפה אמנם, אבל הרבה מאמינים שהקופים מייצגים
איזה "טבע" עמוק ובסיסי בנו, שמוסתר כיום על ידי התרבות
חקר חיי החברה של קופים עבר לפני 60 שנה מהפכה פמיניסטית דרמטית
עד שנות ה-60' עסקו בזה כמעט אך ורק גברים
אבל אז התחילו להיכנס לתחום גם נשים – ומהר מאוד גם להוביל אותו
למקומות חדשים ומדהימים
אפשר להגיד שתוך שנים בודדות העבודה של החוקרות הצעירות האלה
יצרה ממש תחום מדעי חדש מבחינת היקף התגליות
אבל גם מבחינת הנושאים ושיטות המחקר
הנשים האלה שינו לגמרי את איך שאנחנו תופסים קופים וחושבים עליהם
ואפילו את היחס של האנושות כלפיהם
אני אתחיל בלהכיר לכם את שתי הנשים המפורסמות ביותר מאחורי המהפכה הזאת
שהן מקור השראה מרגש שלדעתי כל אדם כיום צריך להכיר
ג'יין גודול התחילה לחקור את השימפנזים בלי השכלה אקדמית
מה שנראה במבט ראשון כחיסרון – היה כנראה דווקא יתרון לא קטן
בזכות חוסר ההשכלה שלה, היא ניגשה למחקר בראש פתוח, מתוך סקרנות טהורה
בלי שנאלצה לספוג את הדעות הקדומות של חוקרים
שהכירו שימפנזים בעיקר מגני חיות
היא גם לא ספגה את כל הזלזול בחיות, והיחס אליהן בתור יצורים אוטומטים
או מכשירי מעבדה, שאופייני להרבה מלימודי הביולוגיה עד היום
זה מה שגרם לה, כנראה, לתת שמות
– ולא מספרים, כמו שהיה נהוג במחקרים עד אז –
לשימפנזים שהסכימו לקבל אותה לקהילה שלהם, ושאותם היא חקרה
כתבי-עת מדעיים סירבו בהתחלה לפרסם את המאמרים שלה
אם לא תחליף את השמות במספרים…
ג'יין עשתה עבודה חלוצית מדהימה בחקר השימפנזים בטבע
ובהסברת חייהם למאות מיליוני אנשים בעולם
היא עזרה להבחין בין שימפנזים לבונובו, שנקראים גם "שימפנזים ננסיים",
שלא הוכרו עד אז עדיין כמינים נפרדים
היא גם עזרה להכיר את השוני העצום בין החברות של השימפנזים והבונובו
העובדה שג'יין לא התחנכה באקדמיה גם גרמה לה לגלות לראשונה
את מה שנחשב שם לבלתי אפשרי –
שבעל חיים מלבד האדם משתמש בכלים!
היום זה כבר לא ביג-דיל לגלות עוד חיה שמשתמשת בכלים, כולל ציפורים ודגים
אבל אז, כשהיא טענה לראשונה שחיה לא-אנושית – שימפנזה – משתמשת בכלים,
זו הייתה טענה מהפכנית
היא גם גילתה למשל ששימפנזים נוהגים לרקוד ריקודי גשם
והיא ראתה בזה סוג בסיסי של טקס דתי
עם השנים ג'יין פעלה באינספור מישורים ומאבקים
להגנת בעלי חיים, יערות הגשם והסביבה
היא יזמה תוכניות סיוע, שימור וחינוך שפועלות כיום בעשרות מדינות
היא תרמה יותר מכל אדם אחר בעולם
להכרה המתרחבת בזכויות האדם המשפטיות של קופי-על
(חפשו "פרויקט הקוף הגדול" אם מעניין אתכם)
היא תרמה גם להפסקת הניסויים בשימפנזים בארצות הברית
יש כל כך הרבה מה לספר על ג'יין גודול, שצריך להקדיש לה פרק שלם לפחות
אז אני פשוט אמליץ לכם לצפות בסרט הדוקומנטרי "ג'יין" בנטפליקס
ואפילו בהרבה סרטוני יוטיוב שיש עליה או שהיא מתראיינת בהם
למשל, מוזמנים ליהנות מהריאיון הממש קורע-מצחוק שג'ון אוליבר עשה איתה
כדי להתרשם קצת מהאישה המופלאה הזו

דיאן פוסי סבלה מילדות קשה שכללה עוני, אמא מזניחה,
אבא אלכוהוליסט שהתאבד, ואבא חורג אכזרי
גם היא הגיעה לחקור קופים לא במסלול ה"נכון", שהיה מקובל אז
והביאה איתה עולם מושגים חברתי, של עובדת סוציאלית
במקביל לעבודתה כמרפאת בעיסוק היא התחילה להתעניין בגורילות ההר,
תת-מין של גורילות שהתגלה רק במאה ה-20
ויצאה לטיול באפריקה שבמהלכו היא צפתה בהן, מוקסמת
היא חזרה לארצות הברית לעבודה הרגילה שלה, עד שהחליטה
לחזור לאפריקה ולנסות לחקור את הגורילות, למרות חוסר השכלה מתאימה כביכול
היא נפגשה עם ג'יין גודול הצעירה באפריקה, יצאה למשימה בברכתה
והצליחה בה מעל ומעבר לכל הציפיות!
גם במקרה שלה, נראה שהרגישות והפתיחות שהיא הביאה איתה
למפגש עם תרבות הגורילות, היו חשובות יותר מכל השכלה רשמית
כעבור כמה שנים פורסמה תמונה שלה עם הגורילות שאיתן חיה
על שער הנשיונל ג'יאוגרפיק, והיא הפכה תוך יום מאנונימית למפורסמת
דיאן ניצלה את הפרסום כדי לנפץ את התדמית המרושעת שהייתה לגורילות עד אז,
למשל בסרטים
והסבירה שבעצם אלה "ענקים עדינים" שלא פוגעים בלי סיבה
והיא הצליחה בזה מדהים!
צילום שבו גורילה נראית מחזיקה בעדינות את היד שלה
היה מהצילומים הראשונים שפורסמו אי פעם שבהם נראה
מגע לא-אלים בין גורילה שחיה בטבע לבין אדם
דיאן טסה לארה"ב להשלים השכלה בזואולוגיה
אבל כשחזרה לגורילות שאיתן חיה שנים –
היא נחרדה לגלות שהן נטבחו על ידי ציידים
היא החליטה מייד להקדיש את חייה לשימור הגורילות ולהגנתן מציידים
היא התנגדה נחרצות לגני חיות, בין היתר בגלל ההרג העצום
שנדרש בשביל להביא אפילו בעל חיים אחד לשם
במסגרת המאבק שלה בהעברת שתי גורילות מרואנדה לגן חיות בגרמניה
היא גילתה וחשפה שלא פחות מ-20 גורילות נרצחו
כדי ללכוד את שתי האומללות האלה בחיים
ב-1985 דיאן נמצאה מתה בחדרה בתחנת המחקר שלה ברואנדה
על גופתה נמצאו סימני אלימות
נראה שהרצח התבצע על ידי ציידים, שרצו להיפטר ממנה
או לנקום בה על המאבק שלה בהם
הם מעולם לא נתפסו
בשנת 88' יצא סרט הקולנוע היפה והעצוב "גורילות בערפל: סיפורה של דיאן פוסי"
בכיכובה של סיגורני ויבר
כדאי לכם לראות – ולהכין את הטישו…
ועכשיו, בואו נחזור לשאלה – מה בעצם השתנה כשנשים התחילו לחקור קופים? ולמה?
התשובה שאביא מתבססת על העבודה של פרופסור דונה האראוויי,
פילוסופית שחוקרת את התפתחות הביולוגיה במאה העשרים
במסגרת העבודה שלה היא חשפה איך מחקרים בקופים הושפעו מהנחות לא-מודעות
כשהשוותה בין הגישות הגבריות המסורתיות – לגישות הנשיות שדי החליפו אותן
האראווי טוענת שאנחנו חוקרים בעלי-חיים בשביל ללמוד על עצמנו:
["אנשים אוהבים להסתכל על חיות וללמוד מהן על בני-אדם ועל החברה האנושית
אנחנו מצחצחים מראה של בעלי-חיים כדי להביט בעצמנו…
המדע של פרימאטים לא-אנושיים, פרימאטולוגיה, יכול להיות מקור לתובנה או מקור לאשליה
העניין תלוי במיומנות שלנו בבניית המראות"]
דימוי יפה, המראות!
כשאנחנו מניחים שהקופים אמורים לשקף אותנו בגרסה הטבעית כמו איזה מראת קסם –
אנחנו אולי נראה בהם את מה שמראש אנחנו מאמינים שהוא 'הגרסה הטבעית שלנו'
למשל, בתחילת המאה העשרים, חוקרי קופים טענו
שחברות קופים מבוססות על תוקפנות, תחרות ושליטה. למה?
כי זה מה שהיה נהוג לחשוב שהוא הבסיס של החברה האנושית
זו היתה התקופה של מלחמות העולם, של פריחת הגזענות ה"מדעית", הקולוניאליזם, והפאשיזם
לקראת סוף המאה ה-20, בעולם שונה מאוד, חוקרות טענו
שחברת הקופים מבוססת דווקא על שיתופי פעולה! למה?
התשובה שוב קשורה במה שהן, והחברה שממנה הן באו,
תפסו בתור הבסיס של החברה האנושית
אחד החוקרים האופייניים לדור הישן שהאראווי מתארת הוא סולי צוקרמן
שהתפרסם בסביבות 1930 בבריטניה
כמו מדען טיפוסי לתקופתו, צוקרמן ניסה להראות
שהיחסים החברתיים נקבעים על-ידי המבנה הגופני
המפתח להבנת עולם הקופים, לטענתו – הוא המחזור החודשי של הנקבה:
לעומת יונקים אחרים, שפעילים מינית רק בעונת הייחום,
קופים עוסקים בזה במשך כל השנה
צוקרמן ראה את חיי הקופים כמאבק בלתי פוסק על משאבים מוגבלים,
וטען שזה שהנקבות "זמינות" כל השנה – מחייב כללים חברתיים
שירסנו את המלחמה בין הזכרים עליהן
היום כבר לא קשה לראות את הנחות-היסוד השוביניסטיות של צוקרמן
בעולם של צוקרמן, הנקבות "זמינות" לפעילות מינית,
פעילות שהן "מוכנות לקבל" באופן פסיבי (לכל היותר)
בתגובה לדרישת הזכרים השליטים
הן מהוות מין "משאב" שהזכרים נאבקים עליו
את הסדר החברתי מקיימים הזכרים, כמובן, לא הנקבות,
והמיניות המתמדת שלהן היא איום על הסדר הזה
ומה בדיוק הסדר החברתי הזה?
הוא מערכת של שליטה, שבה יש לזכר השליט "הרמון"
כשנקבה מנסה להשיג מזכר משהו באמצעים עקיפים, כמו קריאות או ליטוף,
צוקרמן קרא לזה – אני לא ממציאה! – "זנות". כן…
היום קל לראות שמשהו בסיסי בתיאור זה נמצא בעיני המתבונן
זה כמובן הרבה יותר מתיאור "חסר טקט" של המציאות
ה"מציאות" עצמה השתנתה לגמרי מאז! תיכף נראה איך, אבל בינתיים, ספוילר:
החוקרות בדור שאחריו יגלו שהקופות לא פשוט "זמינות" –
אלא בוחרות ויוזמות קשרים מיניים
ושהתפתחות החברה לא מתרחשת רק בין הזכרים
אלא הרבה פעמים גם דרך הקשרים העמוקים שבין נקבות, ובין הנקבות לצאצאים
גם מושגים אחרים שצוקרמן השתמש בהם כדי לתאר את חיי הקופים,
חושפים… הנחות מוקדמות של החברה שממנה הוא בא
תיאור החברה בתור אוסף של יחידים שנמצאים בתחרות מתמדת, לפעמים עד מוות,
משקפת תפיסת-עולם קפיטליסטית-מלחמתית
לעומת זאת, מחקרים שנערכו משנות ה-60 מצאו בעולם של הקופים
(וגם של חיות אחרות, אגב) דווקא שיתוף-פעולה רחב
כמו שכתבה חוקרת הקופים תלמה רוול – "ברור לגמרי שהקופים נהנים להיות יחד"
מעבר לזה, תמונת החברה כמבנה היררכי נוקשה, של שליטים ונשלטים,
הוחלפה בתמונה מורכבת הרבה יותר, של קשרים מגוונים
שכוללים גם יחסי קרבה, חברות ותקשורת מפותחת
אז נכון, חלק מהשינוי בתפיסה שלנו את חברת הקופים נוצר פשוט
כי הצטבר המון ידע חדש, שפשוט לא היה לצוקרמן ולחברים שלו עד אמצע המאה
אבל השינוי הדרמטי נובע גם משינוי בתפיסות-העולם המקובלות
בתרבות של החוקרים לגבי החברה האנושית
ולא רק מההבדל בין תפיסה שובניסטית לתפיסה פמיניסטית
צוקרמן, כמו הרבה חוקרים מהדור שלו, הגיע לחקור קופים מרקע של לימודי פיזיולוגיה
והוא ניסה לבסס את תיאור החברה על תכונות גופניות, שאפשר למדוד
תלמה רוול, לעומתו, כמו דיאן פוסי, למדה קודם סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה
– חקר הנפש, ובעיקר החברה האנושית –
והסתכלה על קופים דרך משקפיים אחרים לגמרי, חברתיים
כשהם הסתכלו על קופים – צוקרמן ראה בעיקר גופים (נפרדים) וצרכים פיזיים,
ורוול או פוסי לעומת זאת – ראו בעיקר חברה ומנהגים
ההבדלים בין הגישות קשורים גם ביחס שונה מאוד לקופים הנחקרים
המחקר העיקרי של צוקרמן נעשה במושבה של בבוני המדריאס ב… גן-החיות של לונדון
במין הזה של בבונים יש הבדל עצום בין גודל הזכרים לגודל הנקבות,
והשליטה הזכרית בולטת בהם במיוחד
ברור שצוקרמן בחר במין מתאים מאוד, אולי הכי מתאים, לתיאוריה שלו
בנוסף, הם היו כלואים בשבי
בצפיפות הגדולה שהייתה במתחם, רוב הקופים מתו בקרבות
צוקרמן לא ראה בזה שום בעיה מדעית (ובטח שלא מוסרית)
לדעתו, התכונות המהותיות של הקופים מתגלות דווקא בתנאים קשים…
כצפוי ממי שידע רק מעט על קופים בטבע, הוא לא שיער
שהתוקפנות הגדולה שהוא ראה נובעת מתנאי השבי הקשים
תלמה רוול, לעומתו, כמו דיאן פוסי וג'יין גודול, צפתה בעיקר
בקופים חופשיים בטבע, כחלק ממסורת חדשה של עבודת נשים-חוקרות
והיא ראתה ביניהם יחסים מורכבים והדדיים הרבה יותר
בשביל לחקור קופים בטבע החוקרת צריכה להתקבל ללהקה
ולחיות לפחות לתקופה מסוימת כחלק ממנה. צריך להסתכן.
זה כשלעצמו יכול להספיק כדי לייצר פרספקטיבה מאוד שונה
מזו של חוקר שמביט בחיות כלואות שמופרדות ממנו תמיד במחיצת זכוכית או סורגים
רוול חקרה גם קופים בשבי, אבל בגלל שהכירה קופים בטבע,
היא היתה מודעת להבדלים חברתיים שנובעים מהשבי
וניסתה לשמור על מבנה חברתי טבעי של הלהקה
דונה האראוויי קובעת שהחוקרות מצליחות להבחין יותר טוב בקופים כמו שהם
מאשר החוקרים מהדור הישן
ונראה גם שרוב המחקרים במסורת הנשית החדשה פוגעים בקופים פחות, אם בכלל
אבל למרות זאת, עדיין מדובר לרוב בהתבוננות בקופים
בניסיון לראות דרכם בני-אדם, ולקבוע באמצעות הקופים מהי החברה האנושית
או מה היא צריכה להיות
האראווי מבהירה שהחוקרות לא בהכרח מודעות להנחות המוקדמות שלהן
יותר טוב מהחוקרים השובניסטים
מדעניות כמו מדענים, משתמשות במושגים שהן מכירות מהחברה והתרבות שלהן
במובן הזה – גם המהפכה שתיארנו כאן עדיין לא לגמרי שחררה את הקופים
מלהיות משל או סמל של בני-אדם
במקום להתבונן בקופים מתוך רצון לראות (שוב) רק את עצמנו
או את איך שלדעתנו אנחנו צריכים להיות
אולי הגיע הזמן להתבונן בכל בעלי החיים – באמת להתבונן בהם –
מתוך הכרה בהם כיצורים מרגישים כמונו אבל בכל זאת שונים מאיתנו,
שיש לנו את המזל לחלוק איתם את העולם?
הגענו לסוף של עוד פרק של מה הקטע
אם הסרטון עניין אתכם – תהיו נחמדים ותעשו לי לייק ותגיבו
וכמובן – אל תשכחו להירשם לערוץ וללחוץ על הפעמון
כדי לקבל הודעה כל פעם כשאנחנו מפרסמים סרטון חדש!
אני הייתי אבימור. תהיו נחמדים גם לבעלי החיים – ונתראה בסרטון הבא!