fbpx
סרטוני אנימלס
דלג לתוכן

סוגנות (ספשיסיזם) - אידיאולוגיה בלתי נראית

מה קרה להוביטים? איך אריסטו הצדיק את העבדות? ואיך כל זה קשור לחייזרים רעבים?!

"מה הקטע?" // פרק 10

מי העלים את הקרובים שלי?

לפני 17 שנה, ב-2003 התגלה באי קטן באינדונזיה מין חדש ולא מוכר של בני אדם. כלומר, שרידים שלו. בתקשורת כינו את בני המין הזה "הוביטים" בגלל הגובה שלהם - מטר מקסימום! אבל הם לא נראו ככה - אלא כנראה יותר כמו משהו כזה... גם המוח שלהם קטן פי 3 מהמוח של המין שלנו, הומו ספיאנס. הם כנראה חיו עד ממש לא מזמן יחסית, אבל  כדי להצליח ללמוד עליהם משהו החוקרים נאלצו להסתפק בעיקר בשלדים ששרדו ובכלי האבן שיצרו.

אבל תארו לעצמכם לרגע מה היה קורה אם המדענים היו מגלים ביער גם צמד "הוביטים" חיים. האם הם היו תופסים אותם בשביל מחקר? או שהיו מתייחסים אליהם כמו לבני אדם ילידים? אם חוקר ישראלי ינחת הערב בנתב"ג עם הוביט כזה שהצליח לתפוס באינדונזיה - האם הוא יזכה לתהילה כחוקר או ייעצר באשמת חטיפה? האם ניתן שיכלאו את ה"הוביט" במעבדה ויעשו עליו ניסויים או נחשוב שמגיע לו סל קליטה או לפחות ביטוח רפואי? 

הוביט בנתב"ג. מה היינו עושים לחוקר שהיה חוטף אותו לצורך מחקר?

אין ספק שעצם הקיום של אדם ממין אחר בינינו יגרום למושגים "בני אדם" ו"חיות" להיראות קצת פחות ברורים. ההוביט הזה - הוא חיה או אדם?! ומה זה אומר עלינו?!

כשחושבים על זה, די מוזר בעצם שמכל מיני האדם הקדומים - הניאדרתלים, הומו הביליס, ה"הוביט", ועוד מינים שחיו במקביל אלינו - שרד כיום רק מין אחד. אנחנו. למה אין לנו קרובים חיים שיותר קרובים אלינו מאשר השימפנזה והבונובו בעצם?? מה קרה לכולם? 

יובל נח הררי, מחבר רב המכר "קיצור תולדות האנושות", מתאר את העובדה שלאדם היו עד לא מזמן קרובי משפחה בתור "אחד הסודות הכמוסים ביותר בהיסטוריה". סוד שהוכחש בתוקף על ידי רוב התרבויות. 

"סוד כמוס עוד יותר הוא שאנחנו לא מין האדם היחיד. יש לנו לא רק הרבה בני דודים, אלא גם לא מעט אחים ואחיות... המצב הנוכחי, שבכל כדור הארץ קיים רק מין אחד של אדם – הומו סאפיינס, הוא יוצא דופן, שלא לומר חשוד. כפי שנראה, להומו סאפיינס יש סיבות טובות להסתיר את העובדה שפעם היו לו אחים"

ואם לדבר ישירות, החשודים העיקריים בהיעלמות מיני האדם האחרים הם - אנחנו. אולי היינו פשוט הרבה יותר מוצלחים. אולי ממש לא היה להם מזל. ואולי פשוט היינו יותר אלימים? אנחנו לא יודעים ואולי לעולם לא נדע איך בדיוק דחקנו את הקרובים שלנו מכל מקום שהגענו אליו. אבל הניחוש שלי הוא שזה קשור בכישרון הבאמת יוצא דופן שלנו להכחיד מינים.

היעלמות קרובי המשפחה שלנו השפיעה באופן עמוק על התרבות האנושית. הררי מסביר שעם השנים בני אדם כל כך התרגלו לזה שהם מין האדם היחיד, עד שכבר קשה לנו לתפוס שבכלל יכולים להיות בני אדם ממין אחר. היעלמות מיני האדם האחרים אפשרה לנו לדמיין שאנחנו משהו אחר לגמרי מכל שאר החיות. שבינינו לבין כל יתר החיות מפרידה תהום.

שאנחנו לא בעלי חיים אלא יצור נעלה. וזה מיתוס שחברות אנושיות אהבו, כי הוא נתן אפשרות להרגיש שאנחנו טובים ונפלאים גם בלי לעשות כלום. ובהמשך המיתוס אפשר גם לנצל חיות אחרות באכזריות הולכת וגדלה - ולהרגיש… די בסדר עם זה. 

אבל במאות השנים האחרונות, ככל שהמדע התפתח, בני אדם נאלצו להשלים עם יותר ויותר הוכחות כואבות שהם לא בדיוק עומדים במרכז העולם כמו שחשבו. בהתחלה זה היה הגילוי שהשמש והכוכבים לא מסתובבים סביבנו. גילוי שגלילאו גליליי כמעט שילם עליו בחייו באשמת חילול הקודש! עד כדי כך היה קשה לנו עם זה. ואז בא דרווין שסיפר לנו שאנחנו בסך הכל עוד מין של בעל חיים. וגם זה גרם סערה שבעצם לא נרגעה עד היום. הרבה בני אדם עדיין חיים בהכחשה לגבי זה. אבל בסך הכל נאלצנו להכיר בזה שאנחנו לא באמת עומדים במרכז היקום או אפילו מערכת השמש, ושאנחנו חולקים 99% מהגנים שלנו עם השימפנזים. אבל האמת היא שגם ההכרה בזה היתה רק שטחית וחלקית. בני אדם עדיין לא מוכנים להיפרד מהאמונה שהם בכל זאת עומדים במרכז העולם. שהם הדבר היחיד שבשבילו נוצר כל זה.

כמה כוח יכול להיות לאמונה כזאת? בשביל זה בואו נחזור קצת לעבר הקרוב יותר.

החופש להחזיק עבדים

אם יצא לכם לראות סרט על עבדות - 12 של שנים של עבדות, דג'אנגו ללא מעצורים, כל סרט על עבדות בעצם - בטח גם אתם שאלתם את עצמכם איך לעזאזל בני אדם כמונו יכלו לעשות את זה לבני אדם אחרים? איך מישהו חשב שיש לו את הזכות להצליף באדם אחר, לקחת ממנו את החופש שלו, את המשפחה שלו, את החיים שהיה רוצה לחיות? 

קחו למשל את יוון העתיקה, "מקור הדמוקרטיה והפילוסופיה" ומה לא. גם שם היתה מקובלת עבדות. אפילו אריסטו, מגדולי הפילוסופים, הצדיק את העבדות: הוא טען שיש אנשים שהם "עבדים מטבעם" (כמה נוח!) ויש אנשים שהם "בטבעם שליטים", ובבית טוב צריך שיהיה משניהם. הזוי, נכון?

ואם ניקח את העבדות שאנחנו מכירים מהסרטים, מדובר בארצות הברית של בערך לפני 200 שנה, אחת מהחברות פורצות הדרך והמהוללות בהיסטוריה, באמת! חברה מהפכנית - בלי מלכים! חופש דת! שלטון עצמי! - והאמריקאים היו מאוד גאים בערכי החופש והדמוקרטיה שלהם. רק בעיה קטנה אחת - הם גם ייבאו, סחרו והעבידו בפרך מיליוני עבדים. איך זה מסתדר?! איך אומה שהצהרת העצמאות שלה נפתחת בזה שכל בני האדם נבראו שווים ועם הזכות לחיים ולחירות - יכלה לסחור בעבדים? איך הם לא ראו את האבסורד?!  

התשובה היא שהם לא ראו אותו כי הייתה להם אידיאולוגיה; אידיאולוגיה שהם לא ידעו אפילו שהם מחזיקים בה… אידיאולוגיה שנתנה להם את האישור לנצל עבדים בלי להרגיש אשמה. לא רק לסוחרי העבדים, אלא לכל החברה שנהנתה מהעבדות אז, היתה אידיאולוגיה שהצדיקה את הניצול, ההשפלה והסבל. כמעט כל עיתון, כל כומר, כל מרצה באוניברסיטה - חזרו, בלי לשים לב אפילו, על ההצדקות לעבדות, הוסיפו להן, ותרמו לטיפוח תפיסת "העליונות הלבנה", שהפכה את ניצול ה"שחורים" לצודקת בעיני כולם כמעט.

בקיצור, לאמריקאים הייתה אידיאולוגיה שהיום יש לה שם מאוד מוכר: גזענות. האידיאולוגיה הזאת אומרת, בפשטות, שהעולם נוצר בשביל האדם הלבן, ושהרצונות והצרכים שלו חשובים יותר משל כל אחד אחר.

חשוב להבין, הבעיה לא היתה שהאנשים לא היו חכמים או משכילים מספיק. ממש לא. הבעיה היא שהייתה להם אידיאולוגיה חזקה מאוד - שהם בכלל לא היו מודעים לקיומה. הנחיתות של השחורים היתה מבחינתם עובדה במציאות, לא "השקפת עולם". הסיבה היא שאידיאולוגיה דומה למשקפיים בלתי נראות. אפשר להגיד שגזענים מרכיבים משקפיים שדרכם שחורים באמת נראים נחותים. ושרק מי שמוריד את "משקפי הגזענות" יכול לראות את המשקפיים לראשונה ולהבין איך הן מעוותות את המציאות. יכול להיות שגם אנחנו היום מרכיבים משקפיים מעוותי-מציאות כאלה? אולי גם לנו יש אידיאולוגיה שאנחנו לא מודעים אליה וגורמת לנו לראות את העולם בצורה מסוימת? למשל, ביחס לבעלי חיים? 

אנחנו נולדנו לחברה שמספרת לנו שבני אדם וחיות זה שני דברים שונים מהותית, ושבעלי חיים נחותים מטבעם. שהעולם וכל מי שחי בו נוצרו בשביל בני האדם. שהרצונות והצרכים של בן אדם הם הכי חשובים תמיד, בהגדרה, יותר משל כל חיה אחרת. האידיאולוגיה הזאת עוזרת לנו להצדיק את היחס האכזרי שלנו לבעלי חיים אחרים, אכזריות שהגיעה בשנים האחרונות לשיאים חסרי תקדים מכל בחינה. האידיאולגיה של העליונות האנושית עוזרת לנו למשל לספר לעצמנו שאנחנו חברה הומאנית שנחרדת מהתעללות בבעלי חיים, בזמן שאנחנו גורמים למיליארדי בעלי חיים סבל בצורה שאף "חיית פרא" לא יכלה לדמיין. לאידיאולוגיה הזו יש שם: סוגנות.

סוגנות זו האידיאולוגיה המקובלת בחברה שלנו ביחס לחיות אחרות, אידיאולוגיה שכולנו מאמצים בלי לדעת בכלל. זה אוסף כל התירוצים וההצדקות שגורמים לנו לראות בניצול בעלי החיים דבר לגיטימי, טבעי ואפילו טוב. 

אבל, אולי תגידו, גזענות היא שגויה וסוגנות היא מוצדקת, בגלל שאין באמת הבדל ביולוגי גדול בין בני אדם, ולעומת זאת, בין בני אדם לחיות אחרות יש הבדלים גדולים מאוד לפעמים. אבל השאלה היא לא האם יש הבדלים בינינו לבין מינים אחרים (ברור שיש) אלא השאלה היא האם ההבדלים האלה יכולים להצדיק פגיעה מיותרת, חוסר התחשבות או ניצול של יצורים שיכולים לסבול (אבל ממש מעדיפים שלא).

אז אולי תגידו, בני אדם הם באמת נעלים על חיות כי רק הם מדברים ובונים חלליות ומוכיחים משפטים מתמטיים! לא מגיע להם קצת זכויות-יתר בגלל זה? המשמעות של הטענה הזאת, היא שבעצם אינטליגנציה היא הבסיס לזכויות. ככל שמישהו יותר חכם... ככה מגיעות לו יותר זכויות. בין היתר, הזכות לנצל את מי שפחות חכמים ממנו...? לפי ההגיון הזה, היה מוסרי אם גאון כמו איינשטיין למשל, היה מנצל אנשים רגילים כמוני, שלא ממש מוצלחים בהוכחת משפטים במתמטיקה. מה, לא?! ברור שלא! כולנו מבינים שהחוכמה של מישהו לא נותנת לו זכות לפגוע באחרים. ושאם כבר - לאנשים שסובלים ממוגבלות מגיעה הגנה מוגברת. וגם לבעלי חיים ממינים אחרים לא מגיע שנתעלל בהם בגלל שהם לא יודעים לפתור משוואות. 

כדי להפנים את זה, מספיק לדמיין מה יקרה אם נגלה - או נתגלה! -  על ידי חייזרים שהרבה יותר חכמים מאיתנו. האם נצטרך להכיר בזכותם לגדל אותנו לבשר בתנאים שבהם אנחנו מחזיקים פרות ותרנגולות? 

מפגש עם חייזר  

את ניסוי המחשבה הזה כתב הסופר מילן קונדרה בספר "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום": 

"הזכות להרוג פרה או צבי נראית לנו מובנת-מאליה, כי אנחנו עומדים בפסגת ההיררכיה. אבל מספיק היה שיצטרף צד שלישי למשחק. נאמר, אורח מכוכב לכת אחר. ומה שהיה מובן-מאליו מאז ומתמיד - ייעשה פתאום בעייתי. אדם שיירתם למחרשה בידי איש המאדים, או שייצלה על שיפוד בידי יצור משביל החלב, אולי ייזכר בסטייק העגל שהיה נוהג לחתוך על צלחתו ויבקש (באיחור!) את סליחת הפרה."

אז מה היינו יכולים להגיד לגזע סופר-אינטיליגנטי של חייזרים שהיה מגיע לנצל אותנו ואת כדור הארץ?  שהיה טוען שזכותו להתייחס אלינו בדיוק כמו שאנחנו התייחסנו לחיות אחרות?

בסופו של דבר, יש סיבה מאוד פשוטה למה לא מוסרי לפגוע באף בן אדם. כי לא מוסרי לגרום סבל מיותר לאף אחד! וזה בכלל לא משנה אם הכוח שלך או הטכנולוגיה שלך מאפשרים לך לעשות את זה. התכונות הכי מדהימות שאפשר לדמיין לא יכולות להצדיק פגיעה מיותרת במי שאין להם את התכונות האלה. 

הטיעון הזה תופס לגבי כל מי שיכול להיפגע מהמעשים שלנו - בין אם הוא הומו ספיאנס, מרמיטה, חייזר, עכבר, פרה או הוביט. 

המושג "סוגנות" (שבאנגלית נקרא "ספישיסיזם", speciesism) מבוסס על המילה species, מין ביולוגי באנגלית, בתבנית של המושגים racism (גזענות) וסקסיזם (sexism).

המושג נוצר ב-1970 על ידי הפסיכולוג ריצ'רד ריידר וזכה לפרסום רחב בספר החשוב של הפילוסוף פיטר סינגר מ-1975, "שחרור בעלי-החיים". מאז המושג הספיק להיכנס לאנציקלופדיות ולמילונים, אבל הוא עדיין לא נמצא בשימוש של האדם הממוצע.

לסוגנות יש המון שכבות. בשכבה החיצונית והכי גלויה יש את כל התירוצים וההצדקות למה זה בסדר לפגוע בחיות. כולנו יודעים לדקלם אותן גם בלי שעברנו קורס בנושא. ליתר דיוק, כל החיים שלנו היו קורס אחד ארוך בנושא. "הם לא מכירים משהו אחר", "זה הייעוד שלהם", "זה מעגל החיים", "אם רע להן הן לא יתנו חלב"... "ואם היית על אי בודד?", "בזכותנו הם קיימים", "ולפטרוזיליה לא כואב?!"...

באופן יותר עמוק, סוגנות מתבטאת בהיעלמות בעלי החיים מהתודעה. בזה שאנחנו בכלל לא חושבים על בעלי חיים כשאנחנו משלמים על הפגיעה בהם. כשאנשים קונים תבנית ביצים מכלוב סוללה הם לא עומדים בסופר ואומרים לעצמם "טוב, 12 תרנגולת אמנם עמדו במצטבר 330 שעות על רשת תיל אלכסונית כדי להטיל את הביצים האלה, בלי יכולת לפרוש כנפיים, אבל מכיוון שהן יצורים נחותים, הסבל שלהן לא חשוב לעומת ההנאה שלי".

לא. הם פשוט לא חושבים בכלל על התרנגולות שהטילו את הביצים שקנו. לא רק שאנחנו לא יודעים כלום על הצרכים הטבעיים שלהן או על החיים בכלוב סוללה, אלא שהתרנגולות בכלל לא קיימות מבחינתנו בהקשר הזה. המבט הסוגני בביצים או אפילו ב"עוף" בסופרמרקט מזהה רק מוצר, לא בעל-חיים.

להיעלמות של החיות מהתודעה יש משקל גדול עוד יותר מהמשקל של האמונות המוטעות והתירוצים הקלושים. ככה אפשר לאכול בשר וללבוש עור כל החיים בלי לחשוב על החיות שנפגעו בשביל זה. בנוסף, כשאנחנו החזקים, שליטה בקבוצה אחרת והניצול שלה נראים לנו "טבעיים". זוכרים את ההצדקה של אריסטו, שהעבדות טבעית לעבד? אשליית הטבעיות של הניצול גדלה ככל שיש הבדלים בין הנשלטים לשולטים - כמו צבע העור - תכונה חסרת כל חשיבות מוסרית, אבל בולטת. בגלל שההבדלים בין מינים ביולוגיים בולטים הרבה יותר, קל במיוחד לפתח את האשליה שניצול חיות זה דבר "טבעי". 

אי-אפשר להבין סוגנות כיום בלי לדעת איך מיליארדי חיות מנוצלות באופן תעשייתי, בלי שום התחשבות בצרכים ובסבל שלהן. הן נמצאות תחת לחצים עצומים ותמידיים במטרה למקסם רווחים, עד גבול יכולתן לשרוד. אפילו הגוף שלהן עוות גנטית במכוון עד כדי נכות. המוני החיות האלה נמצאות במשקים תעשייתיים - מתקנים סגורים ומבודדים שרובנו בחיים לא נגיע אליהם. ההפרדה והריחוק תורמים להתפתחות והפצה של הצדקות ותירוצים לפגיעה בחיות, שמבוססים על הכחשה, על סילוף ועל המצאה של עובדות. קל להמציא שטויות וקל להאמין בהן כשמדובר בחיות שאנחנו לא רואים. 

סוגנות מתבטאת אפילו בשפה שכולנו מדברים בה: "טיפש כמו חמור!" "איזו חזירות!" "התייחס אליי כמו לכלב!" "חיות אדם! בהמות!"... 

ברור לנו שזה רע להתעלל במישהו או להתעלם מהרצונות שלו, כשיש ברירה אחרת. לעשות את זה רק בגלל שהוא לא מהגזע שלי זה פשע שמתבסס על עליונות דמיונית - גזענות. וגם להתעלל במישהו רק בגלל שהוא לא מהמין הביולוגי שלי, זה פשע שמתבסס על אידיאולוגיה של עליונות דמיונית - סוגנות.

סיכום

המודעות לסוגנות מאפשרת לנו להסיר את המשקפיים של האידיאולוגיה הסוגנית ולהתבונן בהן. לראות איך החברה שכולנו נולדנו לתוכה עיצבה את הדעות הקדומות שלנו נגד חיות אחרות. גם אם לא נשתחרר אף פעם מתפיסות סוגניות, המודעות אליהן יכולה לעזור לנו לקבל החלטות טובות יותר, לא מכוח ההרגל - אלא מתוך נאמנות אמיתית לערכים שלנו. ובעיקר היא יכולה לגרום לנו להתקדם כחברה.

אם ה"הוביטים" או הניאדרתלים היו שורדים, עדיין היינו יכולים לחשוב על עצמנו כעל משהו שונה לגמרי, מנוגד, לכל שאר החיות? או שאולי היינו מקבלים את עצמנו כבעלי חיים, בלי לנסות לטשטש ולהדחיק את האמת הפשוטה הזאת? ואולי זה היה גורם לנו לכבד יותר את החיים של כל היצורים הבאמת מופלאים שזכינו להיוולד לעולם שבו גם הם קיימים? להגן על המגוון המשגע הזה שהתפתח במשך מיליארדי שנים?

בכל מקרה, עצם המודעות שלנו לדעות הקדומות המקובלות נגד חיות אחרות, מאפשרת לנו לבחון אותן ברצינות ובעיקר לבחור. אנחנו יכולים לבחור אם להכחיד חיות או להציל אותן, אם להתחשב בהן או להתעלם מהן, ואם לנצל את הכוח שלנו לרעה או לטובה - גם כלפי היצורים השונים והמושלמים כל אחד בדרכו, שאנחנו חולקים איתם את כדור הארץ. 

מקורות מידע להרחבה

מאמר מומלץ במיוחד על סוגנות מאת ד"ר אריאל צבל - "ספישיסיזם: אידיאולוגיה של כוח, זלזול, עיוורון מוסרי ואפליה לרעה"

יוסי וולפסון, "ללא הבדל דת, גזע ומין... ביולוגי"

יובל נח הררי, "קיצור תולדות האנושות", (תל אביב: דביר, 2011) והקורס הזמין במלואו ביוטיוב "מבוא להיסטוריה עולמית". לשיעור הראשון

פיטר סינגר, "שחרור בעלי החיים", אור-עם, 1998

על ההומו פלורסיאנסיס (ה"הוביטים" מאינדונזיה) בוויקיפדיה העברית

מילן קונדרה, "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום", מצ'כית: רות בונדי, זמורה-ביתן, 1985

את ניסוי המחשבה בנוגע ליחס החברה שלנו לגילוי הוביטים חיים כיום הציע דזמונד מוריס ב"בית קברות לחיות מחמד?"

סרטון קצר של פרופ' ריצ'רד דוקינס מתייחס לסוגנות (בתרגום לעברית)

PETA, “If Aliens Ate Human Meat | Zarnaps for the Ethical Treatment of Humans”,

Animal Ethics, “Speciesism

Sentient, “Speciesism: Justifying Humanity’s Actions Against Other Animals