Skip to content

איך הפכנו זאבים לפודלים ואת שור הבר למכונת חלב?

על ביות חיות ו"טיפוח גנטי" למטרות אנושיות

"מה הקטע?" // פרק 7

בין אילוף לביות

פודל, צ'יוואווה, פאג, ביגל וגם הולשטיין, אנגוס, מֶרינו, ברוילר ולגהורן. כל אלו הם שמות של "גזעים" שבני אדם יצרו מאיזשהי חיית בר קדומה. אבל איך הפכנו בכלל חיות בר ל"חיות בית"? מה התהליך שהביא חיית בר עצמאית להפוך ליצור כל כך תלותי וכנוע? בעל תכונות שונות מאוד לפעמים מאלה של חיית הבר ממנה בויית? 

התשובה לכל השאלות האלה, במילה אחת – ביות. אבל מה זה בדיוק אומר, "לביית" בעל חיים?

זה שונה מאילוף. אמנם, צריך לאלף חיית בר בשביל לגרום לה להיכנע לרצונות המשונים של בני האדם – כמו למשל לסחוב מחרשה כבדה במשך כל היום, או לציית למישהו שיושב לה על הגב ומדהיר אותה לתוך קרב. לאלף אותה זה אומר לשבור את האינסטינקטים הטבעיים שלה. צריך להפעיל עליה כוח, לפתח טכניקות של ריסון, ושל גרימת כאב, ולהשתמש בהן לעתים קרובות. אבל האילוף הזה לא ישפיע על הגנים של החיה או יגרום לה להוליד גורים מאולפים. גורים שנולדים לחיות בר מאולפות הם עדיין חיות בר.

הביות מתחיל רק כשבעלי חיים מוחזקים בשבי ומתרבים בו בלי קשר לאוכלוסייה הטבעית שלהם במשך הרבה מאוד זמן. מספיק זמן כדי שהם יתחילו להשתנות בכל מיני צורות מכוונות ובלתי מכוונות מהאוכלוסיה הטבעית, מחוץ לשבי. וזה דבר שקרה עם מעט מאוד מינים של בעלי חיים – אלו שאנחנו מכירים כיום כ"חיות משק", ומעטות גם כ"חיות בית" או חיות "מחמד".

בעל החיים הראשון שבוית הוא… הזאב. איך זה התחיל בכלל? יש כל מיני תאוריות. אולי להקות זאבים מסוימות החלו להימשך לשאריות המזון של קבוצות בני אדם, ובגלל זה זאבים שפחות פחדו מבני אדם זכו ליתרון הישרדותי. אולי זה התחיל גם מגורי זאבים שבני אדם מצאו ואימצו; בני האדם הרגו את הגורים התוקפניים יותר ואיפשרו לכנועים ולצייתנים יותר להתרבות. כך התחילה למעשה הסלקציה הגנטית של הכלבים, הרבה לפני שמישהו ידע בכלל שהיא קיימת. אבל שיתוף הפעולה החלקי מרצון שקרה אולי עם הזאבים, וכנראה גם עם החתולים, הוא די נדיר. יתר בעלי החיים בויתו כי בני האדם החליטו שזה יהיה להם מועיל, ולחיות לא היתה שום מילה בעניין.

טיפוח והשבחה – או עיוות?

עם הזמן התחילו בני אדם לחשוב על בעלי חיים בתור משהו שאפשר לשנות לפי כל מיני העדפות – גוף גדול ושמן בפרות ובחזירים למשל, או מהירות ריצה וכניעות בסוסים. אבל רק ב-200 השנים האחרונות התפתח ה"טיפוח הגנטי" להיות פרויקט מאורגן מאוד, ובקנה מידה גדול. חשוב לא להתבלבל, "טיפוח" או "השבחה" גנטיים, הם לא הנדסה גנטית שעושים במעבדות, אלא תהליך שקורה ע"י הרבה מאוד הרבעות של בעלי חיים לפי מטרה מסוימת. תיכף נראה בדיוק איך זה עובד. 

מה שברור הוא שככל שהתקדם ה"טיפוח הגנטי" נהיה ברור יותר שמנקודת המבט של בעלי החיים ראוי יותר לקרוא לו "עיוות גנטי" מאשר "טיפוח". כלבים לא מרגישים מטופחים משום בחינה כשהם נולדים עם עיוותים גנטיים, כמו פנים מעוכות או רגליים שקצרות באופן חסר פרופורציה לגוף – רק לבני אדם זה היה נראה יפה או שימושי איכשהו, באיזושהי נקודת זמן. גם אף פרה לא הרגישה מעולם גאה או מטופחת בגלל כמויות החלב העצומות שייצר הגוף שלה. אבל כלבים ופרות מודרניים כן מרגישים את ההשלכות הקטלניות של ה"טיפוח" הגנטי שלהן – כמו למשל בעיות הנשימה וההליכה שמגיעות יחד עם פרצופים פחוסים ורגליים קצרות – או מחלות עטינים והתפוררות השלד שמגיעים יחד עם ייצור חלב מוגבר לאורך שנים.

אבל לפני שנבין איך זה השפיע על החיות, בואו נראה איך עשו את זה בכלל. איך ידעו אבותינו הקדמונים, בלי שום מושג על גנטיקה, להניע תהליך שהפך בהדרגה את בעלי החיים ליעילים יותר לניצול?

ברירה טבעית וברירה מלאכותית

הסוד נמצא בהבדלים הקטנים בין בעלי חיים ספציפיים. בכל קבוצה של בעלי חיים, בכל מין, קיים שוני, מיגוון, בין החיות השונות. לא חשוב אם תמדדו את אורך הפרווה או את גובה הקול, תגלו שבני אותו מין לא זהים בה. תמיד יש גבוהים יותר וגבוהים פחות, נוטים להשמנה יותר ופחות, בעלי אוזניים ארוכות יותר או פחות, פחדנים יותר ופחות… אתם מבינים את הרעיון. הבדלים תורשתיים קטנים, שיכולים לגדול – זה הבסיס שמאפשר את הברירה הטבעית, המנגנון היסודי של האבולוציה. וזה גם מה שמאפשר ברירה מלאכותית, שבה לא סביבת המחיה הטבעית מכתיבה מי ישרוד ויוליד צאצאים – אלא החלטות שונות ומשונות של בני אדם. 

למה הכוונה? תארו לעצמכם סאדיסט עם אינסוף כסף וזמן פנוי, שרוצה לפתח גזע של כלבים עם רגליים ממש קצרות. הוא משיג 10 כלבים, נקרא להם הדור הראשון. הוא מודד לכולם את הרגליים, ומייד הורג או מסרס 8 מהם, ככה שרק צמד הכלבים (זכר ונקבה) בעלי הרגליים הקצרות ביותר יכולים להזדווג ולהוליד גורים. עכשיו, אנחנו יודעים שתכונות נוטות לעבור בתורשה, ולכן סביר שהצאצאים ייצאו דומים יחסית להורים שלהם – זאת אומרת, עם רגליים קצת יותר קצרות, בממוצע, מהדור הראשון. כשמספר הגורים מגיע ל-10, הסאדיסט שלנו שוב חוזר על המדידה ושוב משאיר מתוכם רק זוג אחד – בעל הרגליים הקצרות ביותר. וכן הלאה שוב ושוב. 

אחרי 20 דורות, נגיד, כבר יהיו בחווה של הפסיכופט חובב הרגליים הקצרות יצורים שונים מאוד מהכלבים מהדור הראשון. מזל טוב! הוא כבר יכול להכריז על גזע, להדפיס תעודות יוחסין ולהתחיל להרביע ולמכור גורי כלבים מעוותים לחובבי כלבים גזעיים!

אבל למה שמישהו יעשה כזה דבר?! מהרבה סיבות, לרוב, זה מסתכם בהפקת יותר תועלת מהגוף של בעלי החיים. בני אדם, לאו דווקא סאדיסטים, ניסו לפתח פרות שיהיה אפשר לשאוב מהגוף שלהן יותר חלב, כבשים שמצמיחות יותר צמר… וגם ממש – כלבים עם רגליים קצרות.

יצירת גזעים חולים

כלבים נוצלו למגוון גדול מאוד של מטרות, ובהתאם לזה פותחו גזעים רבים: גזעים מסוימים כדי לעזור בציד של חיות בר, וגזעים אחרים, למשל – להיות "כלבי חיק" קטנים, חמודים וכנועים שאפשר להכניס לתיק. כל אחד מהגזעים האלו סובל מבעיות בריאותיות משלו, גם בגלל עיוות מבנה הגוף הטבעי שלהם, וגם בגלל שהוא תוצר של הזדווגויות רבות בין קרובים במשך דורות. אתם יודעים, מה שהביולוגים קוראים "מאגר גנטי מצומצם", וכל היתר – "כשאמא ואבא בני דודים"…

כשאבא ואמא בני דודים. או אחים… (מתוך הסדרה "משחקי הכס")

הבעיות של הכלבים הגזעיים התחילו להחמיר מאוד לפני כ-150 שנה, כשכלבים הפכו פתאום לסמל סטטוס, ואנשים רבים ניסו לפתח כלבים עם מראה חיצוני חריג ו"מיוחד". עיוותים חריגים, שהיו פעם רק פגמים קלים ונדירים – טופחו והוקצנו עוד ועוד. מספיק להסתכל על תמונות של גזעי כלבים מלפני 100 שנה, כשהם היו כבר מעוותים מאוד, ולהשוות אותן לאיך שנראים כלבים מהגזעים האלה היום – כדי להבין עד כמה עוד הוסיף להידרדר המצב שלהם. גזעים עם ראש פחוס (בולדוג, פאג, פקינז) התחילו לסבול יותר ויותר מבעיות נשימה; כלבים מגזע "בול טרייר" סובלים היום משיניים עודפות, אלרגיות, בעיות עור, חירשות, והפרעות נפשיות כפייתיות כמו תקיפת הזנב של עצמם; כיום שליש (!) מכלבי הקבליר ספנייל, שמבנה הגולגולת שלהם עוות מאוד, סובלים ממחלה נוראית שבה הגולגולת לא יכולה להכיל את המוח. מהתנהגות הכלבים (ומדיווחים של בני אדם שסובלים מהתופעה) אנחנו יודעים שהלחץ שהולך ומתגבר על הגולגולת גורם לכאבים איומים. לכלבים מגזע "קוקר ספאנייל אמריקאי" יש לא פחות מ-69 פגמים תורשתיים ידועים! 

אבל מנקודת המבט של התעשיות שמנצלות בעלי חיים – פרויקט ה"טיפוח" הגנטי הוא הצלחה מסחררת. תרנגולות, שבטבע הטילו רק 10 או 20 ביצים בתקופה מסויימת בשנה, מטילות כיום יותר מ-300 ביצים לאורך כל השנה.

פרות ישראליות הושבחו להפיק פי 7 ויותר חלב ממה שבאופן טבעי הן מפיקות,  דבר שגורם להן דלקות עטינים, צליעה וקריסה בגיל צעיר מאוד.

ואפילו זה לא מספיק לתעשיית החלב, שממשיכה לנסות ולעוות עוד יותר את גוף הפרות כדי למקסם את הרווח שניתן להפיק מהן. מומחים מהתעשייה קובעים אילו פרים מתאימים לניצול בשאיבת זרע אכזרית ב"שיאון". צפו בתחקיר הסמוי שערכנו ב"שיאון" כדי להבין במה זה כרוך:

זה רק חלק קטן ממה שהם עוברים במשך שנים, ובכל פעם הזרע שלהם נשלח להזריע מלאכותית עגלות ופרות ברפתות בכל רחבי ישראל. הכל כדי שהדור הבא של הפרות יהיה רווחי יותר מהדור הנוכחי – ועל הדרך, גם מעוות ואומלל יותר.

הברירה המלאכותית המואצת מאמצע המאה ה-20 הביאה להתמוטטות המבנה הגופני של בעלי החיים שמנוצלים במשקים המתועשים. מאז, הבעיה היא כבר לא רק התנאים הקשים בהם כולאים אותם – זה כבר הגוף שלהם בעצמו שגורם להם סבל. אפילו כשמצילים בעל חיים כזה – כבר אי אפשר להציל אותו מהעיוותים שהתעשייה שתלה בגוף שלו. הברירה הטבעית, האבולוציה, יוצרת בעלי חיים בריאים יותר, שיכולים להתמודד עם מגוון אתגרים; הברירה המלאכותית האינטנסיבית, לעומתה זאת, נוטה ליצור יצורים פגיעים יותר ויותר – וסובלים. 

נופלים מהרגליים

אחת הדוגמאות הקיצוניות היא תרנגולים בתעשיית הבשר, שעוותו אולי יותר מכל חיה אחרת ב"ייצור" המוני. אנשים הצליחו להגדיל את השרירים שלהם, ובעיקר את שרירי החזה, בזמן שהרגליים, הלב והריאות שלהם – שצריכים להחזיק את כל השרירים האלה – נשארו קטנים כמו קודם. התוצאה היא שכמעט כל התרנגולים המנוצלים לבשר סובלים מעיוותים קשים ומכאיבים ברגליים; רבים מהם סובלים ממחלות זיקנה, למשל מחלות לב, והם בעצם אפרוחים! הם בקושי מצליחים ללכת, כי משקל החזה הלא-סביר מושך אותם קדימה ומשבש את שיווי המשקל שלהם. 

מה שאני מנסה להגיד זה שהתרנגולת שממנה עשויים שניצלים ו"נאגטס" היא למעשה מפלצת. לא במובן שהיא מרושעת או שצריך להרוג אותה. היא מפלצת במובן הזה, שהיא נולדה עם גוף מעוות וחולה, עם איברים שאינם מותאמים עוד אחד לשני. אבל מבחינת תעשיית הבשר, לסבל שלהם אין משמעות; אם כבר – תרנגולים שלא מסוגלים כמעט לזוז עדיפים על תרנגולים בריאים שאוהבים להתרוצץ – כי הם שורפים פחות קלוריות ואז הם גם מבזבזים פחות מזון.

תרנגולי ההודו בויתו רק לפני כ-500 שנה, אחרי גילוי אמריקה. אנחנו מכירים אותם בתור תרנגולי הודו מאותה סיבה שאנחנו מכירים את האמריקאים הילידים בתור "אינדיאנים", הודים באנגלית – והסיבה היא הטעות המפורסמת של קולומבוס, שחשב עד מותו שהגיע להודו מהצד השני.

אבל למרות זמן הביות הקצר שלהם, הגוף של תרנגולי ההודו עוות ב-60 השנים האחרונות בצורה הרסנית במיוחד. גם הם סובלים מבעיות רגליים קשות בגלל הגדילה המהירה ועיוות הגוף, אבל גם מבעיה מיוחדת נוספת. כיום, תרנגולי הודו מגזעים לבשר לא מסוגלים בכלל להזדווג! החזה שלהם "טופח" לגדול לנפח מטורף, בגלל שיש יותר ביקוש לפסטרמה ושניצלים מאשר לאיברים אחרים. בטבע, חזה של תרנגול הודו שוקל רק 15% ממשקל הגוף שלו. אבל החזה של תרנגולי ההודו מהגזעים לבשר מגיע כבר לכמעט חצי ממשקל הגוף שלהם! החזה כל כך עצום – שהוא לא מאפשר להם להזדווג. לכן כל הרבייה בתעשיית תרנגולי ההודו מתבצעת על ידי הזרעה מלאכותית אלימה ואכזרית.

למה אכזרית? קבלו הצצה לאיך אמורה להיראות הזרעה מלאכותית של ציפורים על סרט נע, לפי ספר הדרכה ישראלי סטנדרטי. ככה למשל מדריכים מומחי התעשייה ב"ספר הלול" את מי שאמורים "לחלוב" זרע מתרנגולי ההודו בשביל להזריע את הנקבות:

"עם הוצאת התרנגול מהתא יש להתחיל מייד בגירוי המיני. גם אם התרנגול תוקפני ומתגונן – אין לאבד זמן בניסיון הרגעה. תוקפנות התרנגול אינה מפריעה לרפלקסים המיניים שבעקבות הגירוי"

סיכום

האמת היא שההשלכות של הביות היו מהפכניות גם ביחס למבייתים עצמם – בני האדם. יחסי האמון של לקטים-ציידים עם הסביבה שלהם דומים ליחסי האמון בינם לבין עצמם, בתוך חברת בני-האדם. שינוי היחסים עם החיות המבויתות והפיכה שלהן בעצם לעבדים – גרר גם התפתחות של יחסי שליטה בין האנשים לבין עצמם. הביות, כמו שהראו היסטוריונים וארכיאולוגים, הפך למודל לפיתוח העבדות, לסירוס עבדים וליחסי שליטה אלימים וקיצוניים אחרים בין אדם לאדם. כלומר – היחס האלים והשתלטני של האדם כלפי בעלי החיים, היה השראה ליחס אלים ושתלטני עבור בני אדם אחרים. כיום קשה לנו בכלל לראות בקשרי אדם-חיה איזשהו מודל לקשרי אדם-אדם, כי בעינינו בני-אדם נפרדים לגמרי משאר החיות. אבל ההפרדה הזו בעצמה היא אחת התוצאות של הביות. אבל זה כבר נושא לפרק אחר…

עיוות הגנטיקה של בעלי חיים למטרות אנושיות היא אולי צורת הניצול העמוקה ביותר שאנחנו מכירים. היא הובילה לסבל חסר תקדים של מיליארדי בעלי חיים, שסובלים מעצם מבנה הגוף שלהם. הפיתרון הוא לא לשלם לתעשיות ואנשים שמעוותים בעלי חיים – מתעשיות המזון מהחי ועד תעשיות ההרבעה של כלבים וחתולים "גזעיים". לבעלי חיים יש זכות לחיות חיים בלי התעללות, כמובן – אבל יש להם גם זכות לבריאות גנטית טבעית, ממנה נהנה כמעט כל יצור על כדור הארץ עד ממש לא מזמן.

לאף בעל חיים לא מגיע להיוולד לתוך גוף שצפוי לגרום לו רק סבל ומחלות!

מקורות

  • אפרת מונסונגו אורנן, "כשילת רגליים בהודים: סקירת המצב בארץ ובעולם", הכנס השנתי ה 40 של האגודה העולמית למדע העופות, סניף ישראל, 24-26 במרץ 2003, עמ' 132.
  • ע. שווימר, ש. פרידמן ומ. פריד, "אפידמיולוגיה של דלקות עטין קליניות בישראל," הכנס השנתי ה-21 למדעי הבקר, תקצירי הרצאות, יוני-יולי 2009, עמ' 33-32. 
  • "ניסיונות לפתור אחת ולתמיד את בעיית כשילות הרגלים בהודים", "מה קורה", משק העופות, נובמבר-דצמבר 2002, עמ' 11.
  • "שיפור ביצועי הפטמים – הצלחה ואתגרים" משוב חקלאות, מרץ 98, עמ' 60. 
  • שגיא גרין, "פרה פרה", הארץ, 8.6.2000.
  • ויקטור קנופוב, אריה בר ומרק פינס, "Tibial Dischondroplasia בפטמים ובהודיים", הכנס השנתי ה 33 של הסניף הישראלי של האגודה העולמית למדע העופות 1995, עמ' 112.
  • אביגדור כהנר, "הקשר בין קצב הגדילה הפוטנציאלי של פטמים לרגישותם לעקות", משק העופות, אפריל 1988, עמ' 17-21.
  • יצחק דגני, "פטמי 'כביר' – כבקשתך", השדה, אפריל-מאי 1989, עמ' 449.
  • ישראל מסטבאום, קלוד אבירן וזאביק היין, "מחקר בענף הלול שלוחת הפיטום – ישום טכנולוגית אוורור וממשק חדשניות והשפעתם על הביצועים המקצועיים והכלכליים באזור – 2008", מו"פ צפון, טבלאות 2-1.
  • דרור לוגר, אריה בר ושלמה להב, "מיימת בפטמים – השראת התסמונת וטיפול באמצעות התניה", משק העופות, נובמבר-דצמבר 1998, עמ' 25.
  • אברהם תאומים, "ההזרעה המלאכותית בתרנגולות" בתוך: ספר הלול, עורכים: ש. בורנשטיין, ש. נחמן וב. ע. רון (הוצאת שלום נחמן, 1980), עמ' 236-227.
  • Julliet Clutton-Brock, A Natural History of Domesticated Mammals, (Cambridge: Cambridge University Press, 1999
  • Helmut Hemmer, Domestication: The Decline of Environmental Appreciation, (Cambridge: Cambridge University Press, 1990).
  • Report on the Welfare of Broiler Breeders, Farm Animal Welfare Council (FAWC), UK, 1998 (accessed 20.6.2010), sections 85-107.
  • The Scientific Committee on Animal Health and Animal Welfare (SCAHAW), The Welfare of Chickens Kept for Meat Production (Broilers), European Commission Health & Consumer Protection Directorate General, 21.3.2000, pp. 20-25.
  • Simm, J. Conington, S. C. Bishop, C. M. Dwyer and S. Pattinson, "Genetic Selection for Extensive Conditions", Applied Animal Behaviour Science 49, 1996, pp. 47-59.
  • Abbas Pakdel, “Genetic Analyses of Ascites-Related Traits in Broilers” (doctoral thesis), Wageningen Institute of Animal Science (WIAS), June 2004, pp. 18-19, 37-38
  • Wolfgang M. Schleidt and Michael D. Shalter, "Co-evolution of Humans and Canids: An Alternative View of Dog Domestication: Homo Homini Lupus?" Evolution and Cognition 9, no. 1 (2003): 57-72.
  • Balog, J.M., Kidd, B.D., Anthony, N.B., Huff, G.R., Huff, W.E., Rath, N.C., “Effect Of Cold Stress On Broilers Selected For Resistance Or Susceptibility To Ascites Syndrome”, Poultry Science 82 (9), 2003, pp. 1383-1387
  • Inma Estevez, "Impact of Selective Breeding for High Productivity on the Welfare of Parents and Offsprings", 15th International Congress on Animal Reproduction, Porto Seguro, Brazil, 2004, p. 14.
  • Mike Donohue, "How Breeding Companies Help Improve Broiler Industry Efficiency", ThePoultrySite, February 2009.
  • B. Havenstein, P. R. Ferket and M. A. Qureshi, "Growth, Livability, and Feed Conversion of 1957 versus 2001 Broilers when Fed Representative 1957 and 2001 Broiler Diets", Poultry Science 82 (10), October 2003, pp. 1500-1508.
  • John B. Armstrong, "The Nature of Genetic Disease", revised 22.7.1998
  • C.A. Sharp, "The Price of Popularity: Popular Sires and Population Genetics", Double Helix Network News Vol. IV, No. 3, summer 1998
  • C.A. Sharp, "The Downside of Inbreeding: It's Time For a New Approach", Double Helix Network News Vol. VII, No. 1, winter 1999
  • John B. Armstrong, "Diversity and the Purebred Dog (The Poodle and the Chocolate Cake)", revised 15.7.2001
  • Guide to Congenital and Heritable Disorders in Dogs, The Association of Veterinarians for Animal Rights
  • "Buying a New Dog? Read This First", Dog Friendly, accessed 2.7.2004
  • "Puppy Mill bust", Voice for the Voiceless, 3.10.2002
סרטוני אנימלס