מה הקטע עם זכרון של דגים?!

היי, אני אבימור, וזה עוד
פרק של "מה הקטע?"
לפני שאני מתחילה אני רוצה להזכיר לכם
ללחוץ לייק וסאבסקרייב ועל הפעמון
כדי שתוכלו להתעדכן בכל הסרטונים
המדהימים שאנחנו מכינים לכם כאן
אז יאללה, בואו נתחיל!

מי לא מכיר את המיתוס שלדגים
יש זיכרון של שלוש שניות?
המיתוס אומר שאפשר לשים דג זהב
בקערה קטנה, והם בסדר עם זה
בגלל שהם טיפשים עד כדי כך שבזמן שהם
עושים סיבוב הם כבר שוכחים איפה הם היו
המיתוס הזה כל כך נפוץ, עד שדיסני ביססו עליו,
כבדיחה, דמות מרכזית – ואחר כך גם סרט שלם
-רואה? אני סובלת
מאובדן זיכרון לטווח קצר
אובדן זיכרון לטווח קצר…
אני לא מאמין לזה!
-לא! זה נכון!
אני שוכחת דברים כמעט מייד
זה רץ במשפחה שלי
מסתבר שלמיתוס הזה, כמו
להרבה אגדות, אין שום בסיס
בואו נדבר שניה על המשמעות
של זיכרון בחיים שלנו
כדי להצליח לשרוד אפילו יום אחד –
כל בעל חיים צריך לזכור המון דברים
כדי להתחמק מסכנות וכדי להעדיף דברים שבעבר
הוכיחו את עצמם כבטוחים או מועילים או מהנים
דברים כמו מקומות,
אוכל, שותפים…
בעל חיים בלי זיכרון פשוט
לא יצליח לשרוד לאורך זמן
והמין שלו בטח לא יוכל
לבסס אוכלוסייה יציבה
אז הנה רק כמה מהדוגמאות
לזיכרון הלא-יאומן של דגים,
שלפעמים הרבה יותר טוב משלנו,
ולשימוש המתוחכם שדגים
עושים בזיכרון הזה
דגי סלמון, למשל, זוכרים כל החיים
שלהם את המסלול המדוייק
של מסע בן אלפי הק"מ שהם עשו
מהמקום בו נולדו, ועד לאוקיינוס
והם משחזרים אותו בהצלחה מדהימה 5 שנים
-חמש שנים! -אחרי שהגיעו לים הפתוח
דגי גובי פרילפין אשכרה עושים לעצמם שרטוט מדויק
בראש של השטח שבו הם שוחים בזמן הגאות,
ככה שכשיהיה שפל, הם יוכלו לדעת בדיוק
איפה יש בריכות ואיפה יש סלעים חשופים
זה נותן להם את האפשרות לקפוץ
בדייקנות מדהימה מבריכה לבריכה
תחשבו על זה – הם צריכים לחשב לפי הגובה הנוכחי של המים
ולפי זיכרון פני השטח איפה צפויים להיות עכשיו מים ואיפה לא
-ולהמר על זה בחיים שלהם!
דג עם זיכרון חלש ימות ממש מהר
כשינחת על סלע יבש ולא בתוך מים
כמובן שבלי זיכרון –
אי אפשר ללמוד כלום
אבל הרבה דגים
צריכים ללמוד הרבה
דגי צלף, למשל, צריכים להסתכל במשך מאות
שעות על דגים בוגרים צולפים מים בחרקים
כדי להבין את הטכניקה וללמוד איך מתאימים את הזווית
והעוצמה של זרם המים לסוג החרק ולתנועה שלו
בלי המאגר הזה של הזכרונות – הם לא
יצליחו לצלוף אפילו בחרק שלא זז בכלל
למעשה, דגי צלף מנוצלים במעבדות ניסויים
דווקא בגלל הכישרון הזה של ללמוד מצפייה
והיכולת להתיז מים לנקודה מסויימת
כדי לתקשר ולהצביע על דברים
ככה מדענים הוכיחו למשל שדגים
מסוגלים להבדיל בין פרצופים אנושיים
אפילו כאלה שזהים בצבע
ובלי כל מאפיין ייחודי
ככה גם הוכח שדגים לא מתקשים בכלל
לזכור ולזהות את האדם שמטפל בהם
-ואפילו בני אדם שמציקים להם
וכדי לזהות פרצופים,
מן הסתם, צריך זיכרון…
אז כן, המיתוס של הזיכרון הקצרצר של
הדגים – סותר כל הגיון ביולוגי בסיסי
אבל למרות זאת, נעשו כמה וכמה מחקרים מדעיים
רציניים וקפדניים כדי לבדוק האם המיתוס הזה נכון
באחד המפורסמים שבהם, השמיעו מדענים קטע מוסיקלי מסוים לדגי
זהב בזמן שהאכילו אותם במשך שבוע באזור מסוים של האקווריום
רק אחרי 3 חודשים השמיעו להם שוב את הקטע המוסיקלי
דגי הזהב, שבכלל לא שכחו את המוסיקה
-וגם לא שכחו מה היא אומרת –
שחו מהר לאזור באקווריום שבו
נתנו להם את האוכל לפני חודשים
מחקרים מאוחרים יותר בדקו
הפרשי זמן ארוכים, גם שנתיים,
וגילו שדגי הזהב, גם במקרים
ששוחררו לאגם טבעי, לא שוכחים
דגים אפילו הוכיחו שאחרי
תקופה של האזנה ולמידה
הם יכולים להבדיל בין יצירות
קלאסיות ליצירות ג'אז!
אז איך קרה שהתקבע בתודעה
מיתוס מופרך כל כך?
הרי למעשה, כל מי שמאכיל דגים
בשעה קבועה אמור לדעת מניסיון
שהם זוכרים את השעה יפה,
ומצפים לאוכל בזמן הנכון ביום
התשובה לשאלה
לא נמצאת בכלל בדגים
אלא בנו
במה שאנחנו עושים לדגים,
ובאי-הנוחות שלנו עם זה
אני חושבת שאנחנו מספרים את הסיפור
הזה כדי להרגיע את עצמינו
וכדי שנרשה לעצמינו לכלוא בעלי חיים במיכלים
קטנים, דבר שאחרת היה נחשב התעללות
ואפשר לשים דג בקערה כי כל פעם שהוא
עושה בה סיבוב – זו התנסות חדשה בשבילו…
לא קשה להבין שהמיתוס על הזכרון העלוב של הדגים
משמש כהצדקה לאיך שרוב בני האדם מחזיקים אותם
במכלים קטנים וריקים – שנועדו להפוך
אותם זמינים למבטים מכל כיוון ובכל זמן,
גם אם זה אומר שלדג אין שום דבר
להסתתר מאחוריו או להתעסק איתו
סוג של עציץ נע
התרבות שלנו מיהרה לאמץ
ולהפיץ את המיתוס הזה
כמו שהיא אוהבת כל מיתוס על הטיפשות של החיות שאנחנו
מענים והורגים בכמויות מסחריות: פרות, תרנגולים ודגים
אנחנו צריכים לספר לעצמינו כמה טיפשה הפרה,
כמה פחדן התרנגול, וכמה חסר מוח הדג
כדי שנרגיש בטוחים ומרוצים וצודקים
כשאנחנו "מייצרים" אותם במילארדים,
כולאים אותם במתחמים
צפופים ומזוהמים
והורגים אותם על סרט נע
בדיוק כמו שחברות שניצלו עבדים היו צריכות
לספר לעצמן שהעבדים שייכים לגזע נחות,
ושהעבדות "מתאימה להם"
מעצם טבעם
אז בקיצור, תנסו לזכור את המידע הזה
לפעם הבאה שאתם קונים דגים בסופר,
או לפחות למשך
יותר משלוש שניות

היי, אני אבימור, וזה היה
עוד פרק של "מה הקטע?"
אם תרצו שנענה לכם
על שאלות נוספות,
תכתבו לנו בתגובות –
ואולי נבחר בסרטון שלכם!

עצובים שהסרטון נגמר? גם אני.
אבל אל תדאגו – יש עוד המון המון המון
סרטונים שאפשר לראות
אז יאללה.
תלחצו על משהו!
נו, אתם עדיין כאן?
קדימה, למה אתם מחכים?